א. המתנחלים טוענים כי אין להכפיש ציבור שלם בשל מעשיו של המטורף הבודד התורן, התפוח הרקוב של השבוע, היוצא מן הכלל של החודש, תקראו לו איך שתקראו. טענה דומה מעלים החרדים בכל פעם שאחד או אחת משורותיהם מבצע פשע כזה או אחר.
את אותה טענה העלתה השבוע (ג') השרה סופה לנדבר, הפעם בהקשר של העלייה מרוסיה. אבל לנדבר היא היוצאת מן הכלל, שהרי היא יצאה - ובצדק גמור יצאה - נגד דבריו של הרב יצחק פרץ, אם אפשר לקרוא רב לאדם כזה. נשאיר את לנדבר בצד אם כן.
יש הרבה צדק בטענות של המתנחלים והחרדים, כמו שיש גם די הרבה טיעונים שאפשר להציב מולן, לפחות בהקשר של המתנחלים. אבל יש דבר אחד תמוה שחוזר על עצמו בטענות הללו כל פעם מחדש. המתנחלים, כמו גם החרדים, דוחים את הדרישה לחשבון-נפש ולהתנערות פומבית מכל וכל ומתרעמים שכשחילוני מבצע פשע - ויהיה זה גולדרינג, פימשטיין, טופז, פנאן, סלע או רוני רון - הציבור החילוני (כלומר התקשורת) לא מגנה את אלה שיצאו מהמחנה שלה ומתנער ממנו מכל וכל.
הטענה הזו פשוט לא נכונה, ולא רק בגלל שהחילונים אינם "מחנה". הרי גם החרדים והמתנחלים, ולבטח הרוסים, הם כולם ציבורים מגוונים. האמת היא שהתקשורת החילונית מסתערת ומתנערת מכל פושע חילוני. כל רוצח הוא השטן, כל פשע הוא הרוע המוחלט, נהרות של דיו, טונות של ניר ושעות ארוכות של זמן אוויר מוקדשים להוקעה ונידוי של כל פושע שכזה (למעט אם הוא חבר בפשע המאורגן, שאז הטיפול בו עובר למדורי הרכילות), במיוחד כשמדובר בפגיעה בילדים.
נכון שהיא נוטה להכללות ולשטחיות, אבל התקשורת החילונית הרבה יותר קיצונית ונחרצת בטיפול שלה ביוצאי הדופן החילוניים מהדרך בה התקשורת הדתית והחרדית מטפלת בפושעים שיצאו מקרבה.
ב. הכול אישי. על שערי כל העיתונים מופיעים שני הניצים של הבוקר, שר המשפטים יעקב נאמן ופרקליט המדינה משה לדור, שכתב מכתב "חריף" ("ידיעות אחרונות"), "חסר תקדים" ("מעריב"), שלא לומר "טיל בין-יבשתי" ("הארץ").
אפשר ללמוד הרבה מהדרך המזורזת שעשתה סוגית פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, מהעקרוני אל הפוליטי ומשם אל האישי. מהכבד אל הקל ומשם אל הקליל.
למי יש כוח להתעמק בסוגיה העקרונית עצמה. זה מורכב מדי, משפטי מדי, משעמם, מרדים. אז יורדים מדרגה אל הפוליטי. כאן כבר קצת יותר מעניין: לבני בעד, ברק נגד, נאמן מאיים להתפטר, מופז בוחש, נתניהו מתלבט. שמח, יחסית.
אבל מה, גם זה לא מספיק, אז יורדים עוד מדרגה אחת, אל האישי. כאן כבר לא צריך להבין בכלום, לא במשפט ולא בפוליטיקה, עכשיו הכל הרבה יותר פשוט: יש אחד פרקליט קוראים אותו לדור שקרא לשר הממונה עליו "מהמר". יש אחד שר קוראים אותו נאמן שאמר על הפרקליט שקוראים אותו לדור: "הוא פקיד שהתבלבל".
יאללה מכות יאללה - עכשיו הכול סבבה. עכשיו אפשר להבין בדיוק מה קורה פה. כל מה שצריך זה לקנות פיצוחים ולבחור צד. פיצול סמכויות? עזוב אותך, אח שלנו, את מי זה מעניין?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
