משטרת ישראל, והעומד בראשה
דודי כהן, היו צריכים את פיענוח שתי הפרשות האחרונות כמו אוויר לנשימה. התדמית של המשטרה היתה ברצפה. כולם חובטים בה מכל כיוון ומטילים עליה את האחריות ל
פשיעה המשתוללת. זה הרבה יותר נוח מלהאשים את החברה הישראלית ולהבין שהכול מתחיל בחינוך.
אז אמנם המשטרה הצליחה באחרונה לדאוג לכך שרוב ראשי ארגוני הפשיעה יהיו מאחורי סורג ובריח. אבל עדיין לא ברור האם עבודת חקירה מאומצת, הרבה מזל או שילוב של שניהם גם יחד, הביאו לפיענוח פרשת הרצח של משפחת אושרנקו פרשת ג'ק (המרטש) טייטל.
כך גם לא ברור האם כאשר המשטרה מוציאה בכל פעם צו איסור פרסום על כל פשע, קטן כגדול, וממהרת לשדר מסרים בסגנון "אין לנו קצה חוט" - הדבר לא נובע מרצונה להעצים בהמשך את הישגיה.
במסגרת הניסיון לשפר את התדמית המרוסקת, שיגרה המשטרה אינסוף חוקרים, בלשים ומפקדים לכל כלי תקשורת אפשרי, במטרה להתראיין על פיענוח רצח אושרנקו. רק לחץ תדמיתי יכול לגרום למשטרה (בצעד שערורייתי) לאפשר לצוות "עובדה" סיקור צמוד של החקירה, ואף להושיב את צוות החקירה מול המצלמות עוד בטרם הושלמה החקירה והוסר צו איסור הפרסום. "צפו בתחקיר המלא", מזמין הקדימון, כאילו שמדובר בתחקיר של מערכת התוכנית.
"מדובר באחד התיקים הקשים ביותר שידענו", אמר אחד החוקרים. נדמה כי כוונתו לכך שזו אחת מפרשות הרצח הקשות מבחינת תוצאתה, אך אחד מתיקי הרצח הלא באמת קשים בהם נתקלה המשטרה באחרונה. הרוצח כאילו שיחק לידיה: השאיר בדירה בגדים ובהם ה-DNA שלו, והוא היחיד שזומן לחקירה והתחמק שוב ושוב מלהגיע אליה, כאילו התעקש להבעיר את הכובע שעל ראשו.