איך יסתיים ציד-המכשפות?

בארה"ב המודרנית, בגידה היא דבר גרוע יותר משיבוט בני אדם. לכן רודפים עכשיו את טייגר וודס. אבל אם טייגר, כמיטב המסורת הנוצרית, יתנצל בפומבי על חטאיו, יכול להיות שאף אחד לא ישרוף את המכשפה בסוף. לקלינטון ולקובי בראיינט זה הצליח

"אנחנו יודעים מה נדרש כדי להיות טייגר", נכתב בפרסומת של חברת הייעוץ אקסנטור שהוצבה בנמל התעופה הית'רו בסוף השבוע האחרון. אלא שכבר אז החליטה החברה לגנוז את הפרסומות שבהן משתתף טייגר וודס, הגולפאי הנואף שהפך קורבן לציד-מכשפות שמובל על-ידי האמריקנים. ציד-מכשפות שהוא למעשה גלובאלי לחלוטין.

"כל כך הרבה אנשים מרגישים אכזבה מההתנהגות שלו", התאבל ה"טיים מגזין". נדמה כי אנשים מסוגלים להתמודד עם שינויים במזג האוויר, מלחמות וקריסות כלכליות, אבל כשגולפאי שהם אף פעם לא פגשו בוגד באשתו, הם מתפרקים לחתיכות.

האנשים האלו צריכים להכיר במציאות. זה היה צפוי שהמודל האמריקני לגבר מוצלח וכל-יכול ייפול במלכודת הניאוף, שהפכה בארצות הברית המודרנית לטאבו.

טאבו על ניאוף

ברוב המדינות בעולם, תפקידו של הגבר המוצלח ממולא היטב על-ידי ספורטאים. הם צעירים, חזקים ועשירים, וזוכים לקבל את חוזי החסות הגדולים ביותר שיכולה להעניק החברה האנושית. ובתור גברים מוצלחים, הם בהגדרה הופכים לגברים הכי מושכים בעיני נשים. לכן נשים מדהימות זורקות את עצמן לעבר וודס, ואנשים שבמשך חיים שלמים לא מקבלים אפילו הזדמנות אחת לבגוד, רודפים עכשיו אחרי אדם שבוודאי צריך לעמוד בכמה וכמה פיתויים כאלו בכל יום.

ממש במקרה יצא שאשתי היא מומחית לבגידות. היא כתבה את "אבודים בתרגום", ספר שעוסק בניאוף ברחבי העולם. הספר הזה מבהיר את הבעיה שממנה סובלים זכרים-מוצלחים שנוטים למשוך נשים בארצות הברית המודרנית: הטאבו על נושא הניאוף גדול מהרגיל. הטאבו הזה החל להתחזק בשנות ה-70', כנראה בגלל שארצות הברית הפכה באותה תקופה למדינה הראשונה שמתחילה לסבול ממגיפת גירושים בין בני-זוג. וכשהחל הבלאגן בחדרי המיטות בארצות הברית, הפיקוח המוסרי נהפך לאדוק יותר. בסקר "גאלופ" ב-2006, הגדירו האמריקנים את חטא הניאוף כדבר גרוע יותר מפוליגמיה וגם משיבוט בני אדם.

וודס נענש עכשיו. כמו בכל ציד-מכשפות, החברה מנסה לבטא את עקרונות הליבה שלה באמצעות רדיפת חוטא בודד. היסטוריוני העתיד ילמדו את הטירוף הנוכחי, ויגיעו למסקנה שמדובר בניסיון אמריקני כולל למחוק את מחלת הניאוף.

ריטואל הטיהור

החדשות הטובות מבחינת וודס הן שבארצות הברית המודרנית יש גם ריטואל קבוע של טיהור. ציד-המכשפות לא נגמר אף פעם בשריפת המכשפה. כנראה שבמקום זה, התסריט של וודס יהיה כמו זה של עבריינים קודמים דוגמת ביל קלינטון וקובי בראיינט, ויסתיים עם תרופה.

התרופה הזאת החלה להיווצר כשאלפי יועצי נשואים פתחו את העסקים שלהם בארצות הברית בשנות ה-70'. הרעיון שעומד מאחוריה הוא כזה: אם בן-זוג רוצה לכפר על בגידה, הוא צריך לקיים וידוי פומבי, לבקש סליחה מכל אדם שהוא מסוגל לחשוב עליו, ואז לקיים באופן ציבורי "תהליך החלמה". התהליך כמובן נעשה בתשלום על-ידי יועץ הנישואים. הריטואל הזה מתבסס על נוסחה נוצרית עתיקה: חטא, הודאה, מחילה.

הנשיא קלינטון, כתבה אשתי, "השתמש בנוסחה מודרנית יותר בניסיון לכפר על חטא של קיום יחסים מחוץ לנישואים. באותה מידה הוא יכול היה לעבוד לפי הצעדים המומלצים על-ידי הארגון האמריקני לייעוץ נישואים ומשפחה. אולי זה בדיוק מה שהוא עשה". הנשיא אפילו יצא לסיבוב הופעות על מנת להתנצל בפני האוהדים שלו, כשאמר להם: "אין לי את מי להאשים חוץ מאשר את עצמי על הפצעים שגרמתי".

קובי בראיינט, כוכב לוס אנג'לס לייקרס, חזר על הריטואל הזה מאוחר יותר כשהתנצל כמה פעמים באופן ציבורי, ובאופן קריטי לא פסח על אקט הבכי מול המצלמות, לצד אשתו התומכת.

הריטואל הזה כל כך נפוץ כיום, עד כדי כך ש"מומחי שוק" צצים בתקשורת ואומרים לוודס שכדאי לו למהר ולשחזר את הריטואל. הם מבטלים את ההודאה של וודס באתר שלו - "אכזבתי את המשפחה שלי" - כלא מספקת. אין בה מספיק הלקאה עצמית. ההחלטה של וודס לפרוש מגולף היא התחלה נחמדה מבחינתו, אבל הוא עדיין צריך לאשר לציבור שבגידה היא גרועה יותר משיבוט בני אדם.

לאחר שהוא יעשה זאת, כולם יישכחו מחטאיו של וודס. קלינטון עזב את הבית הלבן כש-66% מהציבור מחזיק בדעה חיובית עליו, שיא כל הזמנים עבור נשיא שמסיים כהונה.

חולצות המשחק של בראיינט הן הנמכרות ביותר ב-NBA. כל מה שוודס צריך עכשיו זה יועץ רוחני יקר שיעזור לו לשחזר את ריטואל הטיהור. אשמח אם הוא יפנה אליי.