היצירתיות של משרד התקשורת

משרד התקשורת סייג את ההחלטה, וקבע כי בזק בינלאומי תוכל לספק את השירות רק על קווי ADSL או תשתית כבלים. למעשה, הסייג מעקר את יכולתה של בזק בינלאומי להתחרות בשוק העסקי, שם רוב התקשורת מבוססת על קווי אינטרנט מהירים ולא על תשתיות "ביתיות" כמו ADSL או כבלים.

מהלך זה של משרד התקשורת מדגים יצירתיות רבה בכל הנוגע לעיכוב בזק בינלאומי, ונראה כי החברה משלמת מחיר כבד בגלל שיוכה לקבוצת בזק. במקרה הנוכחי, בניגוד למקרים בעבר בהם ניסה משרד התקשורת לעכב את החברה - יש למשרד סיבות שכדאי להתעכב עליהן, וגם לבזק בינלאומי יש אשם תורם.

קודם כל עולה כאן נושא ההפרדה המבנית, שכיום מונהגת בבזק בלבד ולא בחברות אחרות. נושא זה ראוי שיעלה לדיון מסודר, וכדאי שייקבעו כללים בנושא לכל השוק, ללא הפרדה בין בזק, HOT או חברות הסלולר.

אם התשתיות צריכות להיות פתוחות, כדי שבעליהן לא ישלטו בתוכן המועבר באמצעותן - הדבר צריך לחול על כל השוק. משום כך, האנומליה הקיימת בכל הנוגע לבזק בינלאומי אינה מוצדקת.

התערבות פסולה בטכנולוגיה

אבל, אם אכן קיימת הפרדה מבנית - ולדעת משרד התקשורת אכן קיימת כזו - התנהלות המשרד כאן היא דוגמה לרגולציה עקומה, שמעניקה רישיון מצד אחד ומעקרת אותו מתוכן מצד שני. רגולציה מסוג זה אינה מסייעת להסדרת השוק והתחרות בו, ומתערבת התערבות פסולה בטכנולוגיה שבה משתמשים השחקנים.

רגולציה צריכה להיות אדישה לטכנולוגיה. המפעילים יודעים בדרך-כלל טוב יותר מהרגולטור לאן צריך השוק להתקדם, והתערבות הרגולטור פוגעת במקרים רבים בהתפתחות השוק. זה בדיוק מה שקורה לבזק בינלאומי בשוק העסקי במקרה של ה-VOB.

חוץ מזה, הרי נקבעו כללים להסדרת השוק במקרה של ירידת השליטה של בזק מתחת ל-85% ממנו, אז מדוע לא מקיימים אותם? התשובה לכך מורכבת יותר מאשר הטענה כי משרד התקשורת מעוניין לשמר את העוינות התמידית נגד בזק. בעצם, מדיניות ה-85% היא מדיניות בעייתית, שלא מספקת תשובה טובה על הצורך להפריד בין שירותים לבין תשתיות במבנה השוק הקיים כיום.

למשרד התקשורת יש טיעונים מעניינים נוספים בתשובה לשאלה מדוע לא ניתן לבזק בינלאומי רישיון מלא. הטענה המרכזית היא שכל עוד אין שוק סיטונאי בשירותי אינטרנט - קיים חשש גדול שבזק תשתמש בבזק בינלאומי כשלוחה שלה, לצורך שמירה על נתח השוק של החברה.

ברמת רווחיות הקבוצה, כדאי לבזק להקריב את רווחיותה ולמכור שירותים וקווי תמסורת ללקוחות עסקיים לבזק בינלאומי. לכן, כל זמן שלא קיים שוק סיטונאי שמשרת גם את המתחרות - אי-אפשר לתת לבזק בינלאומי יתרון משמעותי על פני המתחרות.

גם במשרד התקשורת רואים ש-70%-80% מלקוחות בזק בינלאומי הם מנויי בזק, בעוד שאצל מתחרותיה היחס בין מנויי HOT לבזק הוא שווה, או נוטה כלפי HOT.

מיתוג בעייתי

פרט לכך, מטריד את משרד התקשורת הקמפיין של בזק בינלאומי שקידם את מהלך ה-Private NGN. אם אכן בזק בינלאומי היא נייטרלית, ומציעה ללקוחותיה שירותי תשתית של בזק ושל הוט, מדוע מיתגה את עצמה באמצעות אותו NGN שבו משתמשת בזק? במשרד התקשורת שואלים - אם בזק בינלאומי נרתמת לטובת החברה האם במהלך האסטרטגי החשוב ביותר שלה, כיצד ניתן לצפות שהחברות לא יעזרו אחת לשנייה גם בשוק העסקי?

נכון שבזק בינלאומי עבדה על המהלך עוד לפני ש-HOT יצאה עם ה-UFI, אבל בכל זאת ניתן לצפות ממנה שתהיה יותר זהירה ופחות שקופה במיתוג מזוהה כל-כך עם בזק. הרי בשוק היה ברור וידוע ש-HOT לא תשב על הגדר ותקים רשת אינטרנט מהירה.

שלושה מנכ"לים לשימור

תוכנית השימור שיזם דירקטוריון בזק בסוף השבוע, שנועדה לשמור על 3 מנכ"לים בכירים בקבוצה (אבי גבאי בבזק, גיל שרון בפלאפון ואיציק בנבנישתי בבזק בינלאומי) תמורת מענקים של מיליוני שקלים, מעוררת ביקורת. לא רק בגלל האופן שבו נהגתה, אלא בעיקר בשל העובדה ששוב הוכח כי הדירקטורים מקרב הציבור (דח"צים) הפכו להיות חותמת גומי, התלויים בבעלי השליטה.

בבזק יש שני דח"צים מתוך 11 פלוס שני נציגי ועד העובדים. בעלי השליטה מחזיקים רק ב-30% ממניות החברה, אך הם עושים בה כבתוך שלהם. במילים אחרות, אם בנוסף לאיציק אידלמן היה קם הדח"צ השני בחברה, אייל יניב, ומתנגד לתוכנית השימור המיותרת הזאת - היא לא היתה עוברת, מאחר ולפי החוק בוועדת הביקורת אין רוב לבעלי השליטה.

יניב הוא אדם רציני, ובדרך-כלל אקטיביסט. הסיבות להחלטתו להצביע בעד התוכנית מעלות תהיות לגבי הלחצים שהופעלו עליו. הפעם נראה כי הוא ויתר והלך עם בעלי השליטה, וחבל שכך. ובכל מקרה, גם זה כנראה לא יעזור לו להשיג הארכה של הקדנציה שלו, שעומדת לפקוע בקרוב.