נהוג לומר שהמלחמה הבאה בין ישראל לשכנותיה תהיה המלחמה על המים. על הנהרות המזינים את הירדן והכנרת ועל אקוויפר ההר. המלחמה על המים הופכת עכשיו לאחת ממלחמות היהודים המכוערות ביותר. בניגוד לקלישאה, המלחמה הזו מחזיקה הרבה מים, אבל אלה מים מעופשים.
המשתתפים העיקריים במלחמה הם מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, שר האוצר יובל שטייניץ, שר התשתיות עוזי לנדאו, מנהל רשות המים אורי שני וחברי כנסת מכל הסיעות.
המלחמה מתנהלת כאשר ועדת החקירה הממלכתית לניהול משק המים מצויה בסיום עבודתה, אבל אף אחד לא חושב להמתין קצת ולשמוע את מסקנותיה והמלצותיה. מי צריך ועדת חקירה אם אפשר לנהל קטטה מתוקשרת בנושא חיוני? בסיבוב הקודם, בקרב על היטל הבצורת, הוכחה עליונות הפופוליזם וההיטל נדחה למועד לא ידוע.
לינדנשטראוס מואשם כמי שחובש את כובע רובין הוד ומתריע, שהעלאת תעריפי המים ב-25% מתחילת 2010, ללא תוכנית-אב מסודרת, תפגע בשכבות החלשות. אין ספק שתהיה פגיעה כזו, כמו שאין ספק שיש לעדכן את תעריפי המים.
אבל לבוא לכנסת ולטעון זאת יום אחד בלבד לפני כניסת התעריפים לתוקף? לינדנשטראוס לא יכול להאשים איש בביקורת נגדו על פעילות מוגזמת און-ליין. עכשיו הוא נעלב משום שהממשלה דחתה את המלצת הוועדה לביקורת המדינה לעכב את העלאת התעריפים.
השר שמחון נשאר מחוץ למהומה
לנדאו, שנשא בתקיפות את דגל העלאת התעריפים, הבין לאן נושבת הרוח שמניעה את גלי המים, והוא מתקפל: לא רק הצרכן, אלא גם המדינה צריכה להשתתף בפתרון משבר המים.
המגוחך מכולם הוא שטייניץ. האג'נדה האישית שלו בזמן האחרון ברורה לחלוטין. לא עוד יורם או נחנח שמתייחס לרטיבות שביבי נתניהו מרעיף עליו כאילו מדובר במי גשם ולא במשהו אחר, אלא גבר שבגברים. הגבר החדש מצא נישה משלו. אחרי שהתנפל על בית-המשפט העליון והאשים אותו בחוסר אחריות תקציבית, למשל בעניין המטפלות והפרטת בית הסוהר, הוא מתנפל על לינדנשטראוס ומציע למנות מבקר למבקר המדינה. שטייניץ נכנס לנעלי דניאל פרידמן.
גם ועדת החקירה הממלכתית לא יכולה לצאת טוב מהסיפור הזה. חברי הוועדה עשו דבר חריג: עוד לפני שהתיישבו לכתוב מסקנות והמלצות, הם התערבו בעניין האקטואלי ויצאו לציבור בהמלצה על ייקור התעריפים. היה עדיף שיוציאו במקום זה את מכתבי האזהרה לאחראים למשבר המים.
חייבים לציין גם את מי שברח מהקטטה הזו כמו מאש. שר החקלאות שלום שמחון. שמחון הוא איש פיקח המבין היטב, שאסור לו לזרוק ולו אבן קטנה לבאר. הוא הרי מייצג 50% של השימוש במים השפירים של ישראל. הקטטה מתנהלת בלי שמישהו הכניס אליה את האלמנט ההכרחי של מחירי המים לחקלאות, ושמחון מביט מהיציע ומגחך.
ויש גם צד מצחיק. באמצע הקטטה הגדולה יש קטטת משנה. עובדי רשות המים שובתים ונלחמים בממונה על השכר. אי אפשר לדעת אפילו מהו מפלס הכנרת, כי רק הם רשאים למדוד אותו.