השותפים לשעבר בקידוח תמר ובקידוח דלית, בני שטיינמץ והגיאולוג יוסף לנגוצקי, צפויים להתחיל בהליך בוררות מול השופט בדימוס ומנהל בתי המשפט לשעבר, בעז אוקון, בנוגע לסכסוך ביניהם עקב נטישתו של שטיינמץ את הקידוחים ערב גילוי הגז הגדול.
לנגוצקי מאשים את שטיינמץ כי לא רק שנטש את הקידוחים במועד מאוחר ובניגוד להסכם ביניהם, אלא גם טירפד את כניסתו של שותף חלופי במקומו.
לטענת לנגוצקי ,שטיינמץ דרש מהשותף שהיה אמור להחליפו במיזם לא רק את מה שהוא עצמו השקיע בפועל - אלא גם להשלים את השקעה המתוכננת, ובכך הביא לטרפוד כניסתו.
לנגוצקי דורש משטיינמץ פיצוי על אובדן הרווחים שהיו צפויים לו מהקידוחים, שהוא היה היוזם והרוח החיה מאחוריהם. ככל הידוע לנגוצקי עדיין לא נקב בסכום שידרוש משטיינמץ במסגרת כתב התביעה שהוא צפוי להגיש נגדו, אך ברור כי מדובר בעשרות מיליוני דולרים.
שטיינמץ מצידו טוען כי מדובר בהחלטה עסקית טהורה, שלמרבה הצער בדיעבד התבררה כמוטעית. לדבריו, לא רק שהוא יצא מהשותפות במסגרת ההסכם וכדין - אלא העובדה שבסופו של דבר ויתר על זכויותיו בקידוח ללא כל תמורה עומדת בסתירה לכך שטירפד כניסת שותף חלופי, כיוון שבכך הוא הפסיד את הכספים שכבר השקיע.
המחלוקת בין הצדדים התנהלה בפני המגשרים עוה"ד רם כספי וענר ברגר, אך הגישור נכשל. בעקבות זאת יחלו הצדדים בהליך בוררות מול אוקון, שקבע כבר מועדים להתנהלות הבוררות, כאשר בשלב ראשון אמור לנגוצקי להגיש את כתב התביעה.
רעיון מהפכני
לנגוצקי טען בהליך הגישור כי הוא קיבל את הרישיונות לקידוחים מהמדינה, לאחר שפנה אליה עם רעיון מהפכני לגבי אופן מציאת נפט או גז. בהמשך הוא שיכנע את חברת בריטיש פטרוליום להצטרף למיזם, וזו צירפה את ישראמקו וגורמים נוספים, כאשר לנגוצקי קיבל 5%.
מאחר שהיה צריך להשקיע כספים כדי לקבל את ה-5%, פנה לנגוצקי לשטיינמץ וסיכם עימו שישקיע את הכספים תמורת 4% מתוך ה-5% והתחלקות ברווחים ביחס של 20%-80% לטובת שטיינמץ.
לטענת לנגוצקי, שטיינמץ התחיל לשלם, אך ברגע האחרון החליט שהוא יוצא מהמיזם, כיוון שבאוקטובר ליהמן-ברדרס התמוטטה, וגם הוא נקלע לקשיים.
לנגוצקי טוען כי שטיינמץ עזב את המיזם בניגוד להסכם, שבו נקבע מהו המועד המאוחר בו הוא רשאי לפרוש. לנגוצקי מצא שותף חלופי, אבל לדבריו, שטיינמץ הציב דרישות שטירפדו את כניסתו. זאת, משום שלמרות ששטיינמץ השקיע במיזם רק 2.5 מיליון דולר, הוא רצה שהשותף החלופי ישלם לו 7 מיליון דולר. לנגוצקי מעריך את שווי הקידוח ב-8 מיליארד דולר, ומכאן שזכאותו לרווחים עומדת על 400 מיליון דולר (5%).
שטיינמץ טען כי הוא מימש את זכותו לצאת מהמיזם בהתאם להסכם, וכי הוא השקיע 7 מיליון דולר. עוד טוען שטיינמץ כי אין זה הגיוני שהוא רצה לסכל כניסת שותף חלופי, כיוון שהמשמעות היא שהוא יצא מהמיזם בלי לקבל אפילו החזר על השקעתו.
לסיכום, שטיינמץ טען כי הוא ולנגוצקי נמצאים "באותה סירה": שניהם הפסידו את הזדמנות חייהם, אלא ש"זה שהפסיד ויש לו חשבון בנק קטן, מבקש לקבל חלק מההפסד מזה שיש לו חשבון בנק גדול יותר".
ממשרדו של עו"ד יוסי שגב, המייצג את לנגוצקי, נמסר כי המשרד אינו נוהג להתייחס לענייני לקוחותיו.
מקבוצת שטיינמץ, המיוצג בידי עו"ד אלדד יניב, נמסר: "נוכח חולשת הטענות, יצא לנגוצקי למסע דיג באמצעות העיתונות. אין בכוונתנו להשתתף במשחק הזה. את עמדתנו הברורה והחד-משמעית נשמיע באוזני הבורר המכובד. אנו מקווים שההליך יהיה מהיר וענייני וישים סוף פסוק לפרשה".