משבי הפאניקה העזים שעורר מצבה הפיננסי של יוון קרעו בשבוע שעבר את רשתות הביטחון של רבים משוקי העולם, בייחוד של שוקי האג"ח הממשלתיות. החששות אף החריפו את הספקות לגבי פרויקט האירו בכללותו.
ליוון יש הרבה צרות: החוב הציבורי שלה גבוה מדי ורמת האמינות שלה נמוכה מדי. אבל בדומה למדינות אחרות שנמצאות בשוליו הכלכליים של האיחוד האירופי, כמו פורטוגל וספרד, בעייתה העיקרית של יוון היא חוסר תחרותיות. בעבר נהגה יוון להתמודד עם בעיות כאלה באמצעות פיחות. אך נטישת האירו בעיתוי הנוכחי רק תחריף את בעיותיה.
אם יוון תכונן מחדש את הדרכמה, תיחלש הדרכמה לעומת האירו ויוון תתקשה עוד יותר לממן את האג"ח נקובות האירו שלה. לחלופין, פיחות רחב יותר של האירו עשוי להתגלות כיעיל. אבל מכיוון שרוב המסחר באירו מתבצע בתוך גוש האירו עצמו, תהיה לפיחות כזה השפעה זעומה מאוד.
אפשרות נוספת היא להשתמט מפירעון האג"ח, אבל אם תשתמט יוון מפירעון האג"ח שלה, השווקים יתחילו לחשוש לגבי האג"ח של איטליה, ספרד, פורטוגל ואירלנד. שוויין של סך האג"ח הממשלתיות מגיע ל-2.8 טריליון אירו, ופריסה מחדש של האג"ח תגמד את פשיטת הרגל של ליהמן (600 מיליארד דולר תלויים ועומדים).
סיוע אירופי ליוון עשוי לאפשר לה להיחלץ מבעיות האג"ח שלה, אבל מכיוון שיוון היא מדינה בלתי תחרותית מיסודה, ייתכן שיהיה צורך להושיט לה סיוע חוזר ונשנה במשך שנים רבות. חלופה נוספת היא שיוון תשקם את התחרותיות באמצעות דפלציה ממושכת של השכר. הבעיה היא שרק לעתים נדירות מצליחות מדינות דמוקרטיות להתמודד עם האבטלה הגבוהה הכרוכה במדיניות כזאת.
המצב של יוון נראה בלתי פתיר, וההשלכות עצומות. זו הסיבה לכך שהשווקים כל-כך מבוהלים. אבל ייתכן שיש מוצא. חברת הייעוץ קונולי גלובל אדווייזורס מציעה שבמקום שיוון ומדינות אחרות ינטשו את האירו, תנטוש אותו גרמניה.
ברלין יכולה לשוב ולהשתמש בדויטשה מארק החזק שלה, והאירו המפוחת יספק למדינות שימשיכו להשתמש בו את פתח המילוט שהן זקוקות לו. מדובר בצעד קיצוני, אבל התרחישים הקיצוניים האחרים אינם טובים ממנו בהרבה.