"פסטיבל ציון נתן" יצא לדרך

האם חוקרי רשות המסים קרובים לפצח את פרשת בנק ההשקעות של מוני פנאן עם גיוסו, לכאורה, של עד המדינה ציון נתן? "לכאורה", בגלל שהפסטיבל התקשורתי שהיה כאן השבוע סביב עניין ציון נתן מעמיד בספק גדול מאוד פרט אחד פשוט: האם בכלל גויס ציון נתן להיות עד מדינה.

עצם גיוסו של עד מדינה בפרשה הוא מהלך מתבקש. ואכן, בימים האחרונים רבו הפרסומים בתקשורת על כך "שהזוכה המאושר" יהיה לא אחר מאשר החשב ציון נתן, שנחשב גם כשותף לשעבר של פנאן בעסקים. אולם קריאה מוקפדת של הפרסומים מעלה את האפשרות כי פיצוח הפרשה עדיין רחוק. או לפחות רחוק הרבה יותר מאשר רשות המסים היתה רוצה שהמצב יצטייר.

אין לי ספק כי חוקרי הרשות היו מעוניינים שכל הנחקרים בפרשה יהיו בטוחים שציון נתן כבר העביר ים של אינפורמציה, ולכן מוטב להם לספר ככל הידוע להם, וכל המקדים בכך ישפר את מצבו האישי. במלים אחרות, הידיעות אודות "החתמתו הקרובה מאוד" של ציון נתן הן בבחינת שתילת דיסאינפורמציה שנועדה לזרז עדי מדינה פוטנציאליים טובים יותר מנתן, כדי שירוצו בידיים מושטות אל רשות המסים ויציעו את שירותיהם.

גם אם ציון נתן היה מודע לכספים שהועברו מכיס לכיס או מתחת לשולחן לכאורה, השאלה המרכזית אם כן היא האם חשיפת שמו היא לא מניפולציה או מהלך שמשדר "הצלחה" בחקירה. הפרסומים שמקורם עלום אינם מתיישבים עם העובדה שהסכמי עד מדינה נחתמים בדרך כלל תחת מעטה חיסיון וסודיות שתכליתם כפולה: מחד לשמור על ביטחונו של העד, ומאידך להבטיח חקירה יסודית וטהורה שאיננה נפגמת משיקולים זרים ושיבוש הליכי חקירה. יותר מזה, במקרה תמוה זה מתפרסמת הכוונה לחתום הסכם עד מדינה ("מתקיים מו"מ עם ציון נתן להחתמתו כעד מדינה") תוך חשיפה של פרטי ההסכם ושמו של העד, וזאת בטרם נחתם ההסכם - מהלך בלתי מובן בעליל שאינו עולה בקנה אחד עם חקירה מושכלת ויעילה.

אם נחזור לרגע לפרשת "שופטים באדום", שבה הואשמו שופטי כדורגל בהטיית משחקים, הרי שגם שם היה שימוש מושכל בדיסאינפורמציה שנועדה לסייע בגיוס של עד המדינה (השופט משה אטיאס). אלא שעוד לפני כן, שמו וזהותו לא נחשפו עד שלב מאוחר מאוד בחקירה ואף הוצא צו איסור פרסום על קיומו של עד כזה, דבר שהביא לפחות שני חשודים נוספים לבקש הגנה בתמורה לעדותם. גם אחרי שאטיאס חתם על ההסכם, נחתם הסכם נוסף שעיקרו הסדר טיעון בתמורה לחשיפת פרטים. במקרה זה, מדובר ב"אח הקטן" של הסכם עד מדינה.

מאחר שעד לרגע זה אין למעשה אישור רשמי כי ההסכם עם נתן אכן נחתם, הרי שהריח העולה מכל הסיפור הוא שלא מן הנמנע כי ברשות המסים סבורים כי אין המדובר בעד הנכון והאפקטיבי לפענוח הפרשה. או כי אף הרשות איננה בטוחה בטיב עדותו וביכולתו לסייע בקידום החקירה.

עם כל הרצון והלחץ הציבורי והתקשורתי לקדם את חקירת הפרשה, בעניינים של החתמת עד מדינה מוטלת חובה על הפרקליטות לבדוק ולחזור ולבדוק את טיב הידיעות והעובדות שמעביר לה העד הפוטנציאלי על מנת לאשר שהוא האדם המתאים ביותר לפיצוח התיק. לשם כך מתנהל אותו מו"מ חשאי שבו נבדק המידע וחשוב מכך נבדקת אמינותו של העד.

גיוס לא נכון של עד מדינה יכול להביא "תחושת הקלה" ראשונית מדומה, אך טומן בחובו את האפשרות לגרימת נזק תודעתי ומשפטי רב אשר עלול להפליל אנשים חפים מפשע. במקרה זה יש לי תחושה מאוד לא נוחה מדרך הגיוס של עד המדינה ומהדרך שבה הדברים התנהלו על פי הפרסומים.

* הכותב הוא קצין משטרה לשעבר ופרקליט המתמחה כיום בעבירות צווארון לבן ומשפט פלילי בינ"ל. ייצג את עד המדינה בפרשיית "שופטים באדום"