לאחרונה התבשרנו על מאבק אדירים בנוגע לרפורמת התחבורה הכוללת פרויקטים של הקמת מסילות לרכבות וכבישים בנגב ובגליל. המאבק נובע מתפיסה שגויה של צורכי מדינת ישראל. מאבק זה יימשך ביתר שאת כל עוד קיים מחסור במשאבים, הנובע מהעדפה של תקציב הביטחון על-חשבון התקציבים הכלכליים והחברתיים, כמו תשתיות, חינוך, בריאות, והשקעה בפריפריה.
אמנם מדובר בסכומים אדירים הנדרשים למימון הרפורמה בתחבורה, אולם יש לראות זאת כהשקעה. כדאי שנתחיל סוף-סוף לחשוב על העתיד, ולא רק דרך החור בגרוש.
צמצום פערים בכל התחומים בין המרכז לגליל ובין המרכז לנגב, הוא השקעה בעתידה של ישראל. המדינה אינה מדינת תל-אביב או מדינת ירושלים. מדינת ישראל היא קודם כול, ובעיקר, הנגב והגליל. הבעיה מתחילה בריכוזיות. הפעילות הכלכלית-עסקית, שירותי הבריאות, מבחר ההזדמנויות של הפרט נמצאים רובם במרכז. מרכז ההחלטות הוא במרכז, וכתוצאה מכך גם תפיסת העולם שלנו מתמקדת במרכז.
70% משטחה של המדינה הקטנה שלנו נמצאים בנגב ובגליל, ובכל זאת 40% מהתושבים חיים במרכז. ריכוזיות זאת של תושבים ומשאבים פוגעת באזורים רבים ומגדילה את הפערים ביניהם. רק תחשבו איזה שיפור יכולה לעשות מסילה שתחבר בין הצפון לדרום. רק על-ידי השקעה בתשתיות נוכל להביא עוד מפעלים, לייצר עוד מקומות תעסוקה, ולהביא עוד צעירים ומשפחות להתיישב בנגב והגליל. היות שעל-ידי השקעה בתשתיות נוכל להוביל לצמצום פערים אמיתי, יש להתחיל להשקיע בהן ויפה שעה אחת קודם.
כשר האוצר לשעבר, הייתה לי הזכות לאשר את סלילת כביש 6 עד בית קמה (קיבוץ הממוקם בין קריית-גת לבאר-שבע), שקיצרה את זמן הנסיעה מהמרכז לבאר-שבע ל-57 דקות; ובנוסף, את הנחת המסילה הכפולה בקו באר-שבע-תל-אביב, שתקצר את זמן הנסיעה ל-48 דקות החל משנת 2011. השקענו גם בתאורת כבישים, אך לצערי תנופת העשייה בתשתיות לא המשיכה.
היעדר תשתית תחבורתית וקשיים בנגישות לנגב ולגליל הופכים טווח של "פרבר" במונחים אמריקניים לטווח של "פריפריה" במונחים ישראליים.
הגיע הזמן שנוציא את המונח פריפריה מהלקסיקון שלנו. הנגב והגליל הם לא אזור שוליים, אלא את רוב שטחה של ישראל. מדובר בעתיד המדינה, ואסור לנו להיכנע.
אני פועל למען הפעלת רכבת "כבדה" לכרמיאל, שמשמעותה רכבת לצפת ולקריית-שמונה. אם אנחנו רוצים שהנגב והגליל יהיו חלק בלתי נפרד מישראל יש להשקיע ברכבות ובכבישים. אחרת נישאר במדינת תל-אביב בלבד, שאליה עוברים צעירים מכל הארץ.
חזון המשרד לפיתוח הנגב והגליל הוא הבאת עוד כ-300 אלף מתיישבים לנגב, ועוד כ-300 אלף מתיישבים לגליל עד שנת 2020. כדי שנוכל לחזק את הנגב והגליל, כדי שנוכל להביא עוד מתיישבים לנגב והגליל, הרפורמה בתחבורה היא הכרחית.
כדי להביא לשינוי אמיתי אנו חייבים להוציא לפועל את הרפורמה בתחבורה. כל החלטה אחרת תהיה בכייה לדורות. יש להציל את הנגב והגליל ולהתחבר לרכבת.
הכותב הוא המשנה לראש הממשלה והשר לפיתוח הנגב והגליל