כבר חודשים שאנחנו עוקבים אחרי התחרות הגוברת והולכת בין ההסתדרות הכללית לארגון הטרי והשאפתן "כוח לעובדים". כל עוד מדובר בתחרות אפשר אפילו לברך על כך שיש מי שנלחם כדי לדאוג לאינטרסים של העובדים על הצד הטוב ביותר. אך לאור השבוע האחרון, כשכוח לעובדים חטפה עוד נוק-אאוט מההסתדרות, כדאי להתחיל לשאול מי מפסיד מהמלחמה הזו, וגם מי מרוויח.
הדוגמה הטובה ביותר היא של עובדי מפעל אקרשטיין בירוחם, שהצטרפו לכוח לעובדים וניהלו מאבק שבסופו הכיר בית הדין לעבודה בהתארגנות שלהם. שבוע בלבד חלף לו, וההסתדרות הודיעה כי היא איגדה מעל שליש מעובדי החברה כולה (ירוחם, אשדוד וראש פינה), ולכן היא-היא הארגון היציג בחברה, ולא כוח לעובדים.
השבוע התבשרנו כי ההסתדרות "גנבה" לכוח לעובדים קבוצת עובדים נוספת: היא צירפה אליה את עובדי שלוש הרשתות של קופ"ח כללית: רשת כללית אסתטיקה, רשת כללית סמייל, ורשת כללית רפואה משלימה. איפה הבעיה? עובדי כללית רפואה משלימה כבר מאוגדים במסגרת כוח לעובדים, והם מצויים בעיצומו של הליך משפטי כדי להכיר בהתארגנות שלהם כיחידת מיקוח מקרב שלוש הרשתות.
בהסתדרות מבהירים כי בכל המקרים המדוברים אלה העובדים שביקשו להצטרף, ומתרעמים על הביטוי "גנבה". אבל אי-אפשר שלא לשים לב למכנה המשותף בכל המקרים: ההסתדרות זכתה לשיתוף פעולה מצד ההנהלות, שתופסות אותה כארגון אחראי ופרגמטי, כזה שניתן "לעשות איתו עסקים". כוח לעובדים, לעומת זאת, נתפס כארגון אידיאולוגי מדי.
בינתיים, בתחרות כמו בתחרות, כוח לעובדים מפסידה להסתדרות. צריך רק לוודא שהעובדים עצמם לא מפסידים מכך.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
