לפני 4 שנים נערכה במועצה הארצית של לשכת עורכי הדין הצבעה לבחירת שני נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים. 4 מועמדים התמודדו על שני המקומות - יורי גיא-רון (אז עדיין לא ראש הלשכה) ורחל בן-ארי מטעם סיעתו של ראש הלשכה הקודם, שלמה כהן; ופנחס מרינסקי ויעקב נאמן מטעם סיעת יריבו הגדול של כהן, יראון פסטינגר.
תוצאות ההצבעה שיקפו איזון בחלוקת הקולות ובמהלך ההשתלטות על מוקד כוח מרכזי כמו הוועדה לבחירת שופטים: מצד אחד ניצח מרינסקי את בן-ארי; מצד שני, ניצח גיא-רון את נאמן, והמשיך לקדנציה שלישית בוועדה, שממנה פרש רק אחרי שנבחר לראש הלשכה.
מים רבים זרמו בנהר, והנה שוב מוצאים עצמם גיא-רון ונאמן משני צדי המתרס. אלא שהפעם האחד הוא ראש הלשכה, והאחר משלים או-טו-טו שנת כהונה כשר המשפטים. שני האישים האוחזים בתפקידים הללו אמורים בדרך-כלל לשתף פעולה ביניהם, אך כנראה שהרגלים ישנים חזקים יותר מהגדרות תפקיד: גיא-רון ונאמן מתנגחים ביניהם בימים אלה סביב הצעת חוק לשינוי הרכב המוסדות הפעילים בלשכת עורכי הדין.
מדובר בהצעת חוק שיזם ח"כ כרמל שאמה (ליכוד); לכאורה, הצעה זניחה, שאיננה מעניינת את הציבור הרחב ולא אמורה להלהיט יצרים גם בתוך הקהילה המשפטית. בפועל, המאבק סביב ההצעה הופך בהדרגה לזירת קרבות פוליטית, המציתה מחדש את היריבויות הנושנות, לא רק בין גיא-רון לנאמן, אלא גם בין המחנות בתוך הלשכה, ומחוצה לה - בין תומכיו המסורתיים של בית המשפט העליון לבין מי שמכונים בשנים האחרונות "הפרידמניסטים".
מישהו בלשכה אולי נרדם, ואיפשר להצעת החוק של שאמה לעבור את ועדת השרים לחקיקה בתחילת השבוע שעבר. על פי הצעת החוק, אמור לגדול באופן משמעותי הייצוג במועצה הארצית (הגוף המחוקק) ובוועד המרכזי (הגוף המבצע) על פי מפתח מחוזות, וזאת בהתאם לגודלו יחסי של כל מחוז. נאמן, שר המשפטים ויו"ר ועדת השרים לחקיקה, הביא את הצעת החוק להכרעת הוועדה - ותמך בה בהצבעה.
מהלך לוביסטי
גיא-רון מתנגד בתוקף להצעה: בין ראש הלשכה לבין יו"ר ועד מחוז תל אביב, דורון ברזילי, שוררת איבה מאז תחילת הקדנציה, אף שהשניים שיתפו פעולה בתקופת הבחירות ללשכה ב-2007. ממש כמו בקדנציה הקודמת, גם כיום מתקוטטים ועד המחוז והוועד המרכזי על מידת ההשפעה של הגדול במחוזות הלשכה - כשני שלישים מכלל עורכי הדין בארץ רשומים במחוז תל אביב - לבין ההנהגה הארצית.
לאחר שהצעת החוק אושרה בוועדת השרים לחקיקה, החלו אנשיו של גיא-רון במהלך לוביסטי רב-זרועות, שמטרתו ביטול רוע הגזירה. ראשי ועדי מחוזות הדרום, הצפון וחיפה - כולם אנשי סיעתו של גיא-רון - פנו לשרי הממשלה בבקשה שיגישו ערר למליאת הממשלה, המוסמכת לבטל את החלטת ועדת השרים. בסופו של דבר נמצא השר שהסכים לפעול בשמם. זהו אבישי ברוורמן. הנימוק ששיכנע אותו היה שמדובר בהצעת חוק שמטרתה לפגוע בפריפריה, ולחזק את "מדינת תל אביב" על חשבון יישובי הספר.
"התקשרו אלי מהפריפריה, מהדרום ומהצפון", מספר ברוורמן, "ואמרו שיש פה פגיעה בפריפריה, ואני אדם שכל חיי נאבקתי בפגיעה בפריפריה. איזה מסר ההצעה הזו משדרת למדינת ישראל, שהלשכה הצליחה בתל אביב ונכשלה בישראל? תל אביב חזקה מספיק, הקול של תל אביב חזק מספיק".
הפיכה דה-פקטו
דיון בערר על הצעת החוק של שאמה אמור לעלות לדיון בממשלה ביום ראשון הקרוב. זה יהיה מחזה סוריאליסטי במקצת בדברי ימי ממשלת ישראל: עשרות שרי הממשלה יקדישו דקות ארוכות מזמנם להצעת חוק שרובם לא קראו, שאינה מעניינת אותם, ושחשיבותה אינה ברורה להם.
אולי השרים ימצאו בה עניין רב יותר בשל הזווית הבאה: מתנגדי הצעת החוק אומרים שמטרתה האמיתית היא לבצע הפיכה דה-פקטו ולהעביר את השליטה במועצה הארצית ובוועד המרכזי לידי מחנה ה"פרידמניסטים", כך שאלה ישלטו בלעדית על בחירת נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים מכאן ולהבא. כך שלמעשה, חוק שאמה עלול לטלטל את המאזן השורר בוועדה לבחירת שופטים, ולכרסם עוד יותר בהשפעת נשיאת העליון דורית ביניש על המינויים בוועדה.
ליו"ר המועצה הארצית בלשכה, עו"ד עמוס ון-אמדן, מפריע האופן שבו פועל גיא-רון נגד הצעת החוק, מבלי שטרח לקיים דיון בנושא במוסדות המוסמכים של הלשכה. אתמול (ג') התכנס הוועד המרכזי, אך הנושא לא עלה על סדר היום. כל פעולות הלשכה נגד הצעת החוק הן איפוא פרי יוזמה של ראש הלשכה, ולא עמדה רשמית של הלשכה. "מדובר בעניין חמור", אומר ון-אמדן, "ולגופם של דברים, העובדה שכיום יכול הוועדה מרכזי להתעלל בוועד מחוז תל אביב על בסיס קואליציה מזדמנת, גורמת לכך ש-4,000 עורכי דין לוקחים את התקציב של שני שליש מחברי הלשכה, ומכאן שיש צורך בתיקון מסוים".
דוברת הלשכה מסרה בשמו של גיא-רון כי "להצעת החוק אין השלכה על הקדנציה הנוכחית, ולפיכך לא מדובר כלל במאבק פרסונלי, אלא במאבק על גורלה של הלשכה לעשרות השנים הבאות. על פי ההצעה", הוסיפה, "רוב גדול של חברי המועצה ימונו על ידי הפוליטיקאים בוועדי המחוזות, ומדובר במהלך לא דמוקרטי". מלשכת שר המשפטים נמסר כי ראש הלשכה ושר המשפטים אינם חייבים להסכים בכל הנושאים, ולא מדובר במאבק אישי בין השניים.