רגע אחרי ששככה הסערה - באופן חלקי לפחות - סביב זכייתו במיליון שקל של אלירז שדה בתוכנית הריאליטי "האח הגדול", גילה הזוכה המאושר כי יש לו עוד "אח גדול" אחד: מס הכנסה. הוא גילה גם כי האח הנוסף אינו אח גדול שמנחם, מייעץ ושואל "איך אתה מרגיש?", כמו "האח" התומך של ערוץ 2, אלא כזה שצפוי לקחת ממנו 25% מסכום הפרס שבו זכה, בלי לתת לו דבר בתמורה.
בשנים האחרונות, עם פריחתן של תוכניות הריאליטי, עולה שוב ושוב לדיון שאלת המס שאמור או לא אמור להיות מוטל על הזוכה בפרס (בכסף או בשווה כסף) בתחרות-תוכנית שבה השתתף. החוק, שתוקן ב-2003, כך שייפלו ברשת המס גם רווחים מהימורים, מהגרלות או מפעילות נושאת פרסים, לכאורה ברור: בסיס המס הורחב, והזוכים בפרסים - גם אם נפלו עליהם משמיים - חייבים לתת למדינה נתח מהזכייה.
החוק כולל גם 3 חריגים: הראשון, אם ההכנסה חייבת במס מכוח מקור חוקי אחר; השני, אם הפרס ניתן "במסגרת אישית", שלא הוגדר מהי בחוק; השלישי, זכייה בסכום של עד 57 אלף שקל פטורה ממס, אם התקבלה מהגרלה, מהימור או מפרס אחד.
ובכל זאת, נדמה כי כל פעם מחדש - כשזוכי "הישרדות", "האח הגדול", "המירוץ למיליון" או "רצים לדירה" לוקחים את הצ'ק-פרס המופחת הביתה - ישנה תחושת אי-נוחות נוכח פרוסת העוגה שזולל מס הכנסה.
האם יש בסיס לתחושת אי-הנוחות הזאת? האם לאלירז שדה ולזוכים אחרים בהגרלות ובתוכניות נושאות פרסים יש בסיס לתקוף את חיובם במס? התשובה לכך אינה פשוטה.
ריאליטי נגד פרס נובל
הבעיה מתחילה כשמסתכלים לצדדים, מעבר למרקע הטלוויזיה, ומגלים שלא כל פרס או זכייה, ממוסים. כך למשל, גם לאחר הרפורמה בשנת 2003, וחקיקת סעיף 2א לפקודת מס הכנסה - הקובע, כי, ככלל, שיעור המס הסופי על הכנסה מהימורים, מהגרלות או מפעילות נושאת פרסים, יהיה 25%, בלא זכאות לפטור, להנחה, לניכוי, לזיכוי או לקיזוז כלשהם - רשות המסים אינה מחייבת במס את זוכי פרס נובל או פרס ישראל.
בשנת 2004 החליטו שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, ומנהל רשות המסים לשעבר, איתן רוב, לפטור את שני זוכי פרס נובל לכימיה הישראלים, פרופסורים אברהם הרשקו ואהרון צ'חנובר, מתשלום מס על זכייתם הכספית, כ--2 מיליון שקל לכל אחד. אז דובר במקרה חריג וראשון שבו זוכים בפרס פטורים ממס, חרף החוק המחייב הטלת מס על זכייה בפרס כספי.
גם כשפרופסורים ישראל אומן ועדה יונת מילאו אותנו בגאווה לאומית כשזכו אף הם, ב-2005 וב-2009, בפרס נובל לכלכלה ולכימיה (בהתאמה), שאלת המיסוי לא עלתה לכותרות. כולם הניחו שהם פטורים ממס.
לדברי מומחה המס, עו"ד דוד גולדמן, ממשרד עוה"ד ד. פוטשבוצקי. "אחד הנימוקים לאי-חיוב במס הוא, כנראה, שגם כיום תנאי לתחולתו של סעיף 2א הוא השתתפות ב'פעילות' נושאת פרסים, ולגישת רשות המסים זוכים אלה אינם "פועלים" לשם השגת הפרס. לעומת זאת, המשתתפים בתחרויות ריאליטי, פועלים באופן אקטיבי לשם השגת הפרס, ולכן חייבים לכאורה במס מכוח סעיף 2א לפקודה". עם זאת, אומר גולדמן, "ניתן להעלות תהיות בקשר להנחות מקובלות אלו". למשל, "גם אם הזוכה בפרס נובל לא פעל לשם השגת הפרס בלבד, אלא במסגרת עיסוקו הכללי בתחום - שבגינו זכה לתמורה כל חייו המקצועיים - לא ברור אם ה'הפתעה' בקבלת הפרס שוללת בהכרח את חיובו במס, בין לפי שיעור מס של 25% ובין לפי שיעור המס השולי שלו".
הפער בין פרס למתנה
עו"ד משה שקל, מומחה מס מוביל, אומר שהבעיה אינה נובעת מלשון החוק אלא מבעיות פרקטיות שמתעוררות בעקבות האבחנה בין זוכה לזוכה. "החוק היבש ברור. לזוכי תוכניות ריאליטי, הגרלות והימורים אין אפשרות לתקוף אותו. אבל האם יש סיבה להבדיל בין פרס נובל או פרס ישראל לבין פרס בתוכנית ריאליטי? אני לא בטוח שאני יודע מה הסיבה האמיתית להבדל ביניהם".
לדברי שקל, יש בכך חוסר היגיון. "מה ההיגיון לטעון שזוכי פרס נובל, שאפשר לטעון שהם השתדלו וניסו להצטיין בעבודתם כדי לזכות בפרס, לא חייבים במס, בעוד שזוכה בתוכניות ריאליטי, כן חייב במס? ויש עוד פן לשאלה הזאת: מה ההיגיון לומר שרופא שמקבל מתנה מחולה שלו פטור ממס, כפי שנקבע בעבר בפסיקה, רק משום שלא היתה לו ציפייה לקבל את המתנה, אך זוכה תוכנית ריאליטי אינו פטור?
"הפער בין פרס כלשהו לבין מתנה הוא פער שמאוד קשה לאמוד אותו, ולא ברור איפה מתחיל מרכיב המתנה הלא-חייבת, ואיפה מתחיל מרכיב הפרס הכן-חייב. האם זה קשור בכמה אתה מתאמץ לצורך קבלת הפרס? האם אדם שמתאמץ בתוכנית ריאליטי כדי לזכות, מתאמץ יותר או פחות מאדם שרוצה לזכות בפרס ישראל או בפרס נובל.
"האם זה קשור בסיכוי הסטטיסטי של אם תזכה או לא? האם ככל שהסיכוי הסטטיסטי נמוך יותר, ככה זה דומה יותר למתנה? מה היה קורה אם באותה תוכנית ריאליטי היו משתתפים לא כמה עשרות אנשים אלא כמה אלפי אנשים, והסיכוי לזכות היה מאוד נמוך - אז יגידו שזה לא עובר במבחן הציפיות, שזה לא צפוי?"
אפליה מוצדקת?
נראה שיש בסוגיה הזו יותר שאלות מתשובות. אם זוכה בפרס נובל או בפרס ישראל פטור ממס, רק משום שלא פעל לשם השגת הפרס ומשום שלא ציפה לו, האם במקרים מיוחדים יוכלו גם זוכי תחרויות ריאליטי לטעון לאי-חבות במס, בטענה שאין להפלותם לרעה, למשל, משום שלתחרות הריאליטי אין קשר לתחום עיסוקו או שהסיבה היחידה להשתתפותו בה היתה הגשמה אישית ללא קשר לפרס הכספי, ושזכייתו בה היתה בלתי צפויה לחלוטין.
ומה יקרה אם אלירז שדה, הזוכה התורן, יופיע במשרדי רשות המסים ויאמר להם: "רציתי להופיע בתוכנית כדי להיחשף בציבור, בשביל פרסום ותהילה, והפרס בכלל נפל עלי משמיים?" - האם אז יהיה מוצדק לפטור אותו ממס?
עו"ד זיו שרון, מומחה מס, חושב שהתשובה לכל השאלות הללו שלילית. "בהשוואה בין זוכי 'האח הגדול' לזוכי פרס נובל יש משום אפליה מוצדקת. בעיניי אין הבדל בין כל עשייה שהיא, על מנת לקבל שכר, כמו עבודה של אופה במאפייה שלו, ובין העשייה של המתמודד בתוכנית הריאליטי, שביצע פעולות בדרך כדי לקבל את השכר שהוא קיווה לו כשתסתיים התוכנית. לדעתי, הוא 'עובד' בתוכנית ריאליטי. כלומר, משתתפי תוכניות הריאליטי עובדים הלכה למעשה כדי להגיע לתוצאה המיוחלת של קבלת מיליון השקל או כל פרס אחר".
מעבר לכך, מוסיף שרון, היתה התחייבות מראש של מארגני "האח הגדול" לשלם למשתתפי התוכנית כסף אם הם יזכו, מה שמחזק את העובדה שזו הכנסה עקב "פעילות", ולא פרס שנפל עליהם משמיים. "זה היה חוזה רב-צדדי בין הצדדים - בין הזוכה באופן ספציפי לבין מי שארגן את 'האח הגדול'. זאת, בשונה מזוכי פרס נובל או פרס ישראל, שעשו את מלאכתם בלי שהפרס יהווה שיקול אם לבצע אותה טוב או לא".
אישיות כובשת
גם אם חשבנו שהתגברנו, חלקית לפחות, על משוכה אחת, מעלה רו"ח נדב הכהן, מומחה מס ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי, קושי נוסף, שעשוי לתת לזוכי תוכניות ריאליטי פתח לזעוק חמס. "הפטור שניתן לפרסים שניתנו ב'מסגרת אישית' נותר פתוח להרבה פרשנויות. עם טיפה גמישות ניתן לטעון שפרסי נובל וישראל הם פרסים שניתנים במסגרת אישית. זה ברור שלא צריך להטיל מס על אדם שזכה בתחרות בינלאומית רבת-יוקרה שהוא לא השתתף בה במסגרת עיסוקו והפרס ניתן לו על הישגים יוצאי דופן, בתחומי שלום, פוליטיקה, אומנות, תרבות, מדע וכו'. אפשר לקחת את הפטור על פרס שניתן ב'מסגרת אישית' ולטעון שזה חל גם על משתתפי תוכניות ריאליטי".
זאת, אם מוציאים מהמשוואה את משתתפי "האח הגדול VIP", הסלבריטאים, שהשתתפותם בתוכנית קשורה לפעילותם כזמרים, שחקנים ועוד - בדומה לשימי תבורי, מאיה בוסקילה או קורין אלאל.
הכהן: "אדם אלמוני כמו אלירז שדה, שאיני יודע מי הוא, כי אני לא רואה את האח הגדול, אם הוא אדם מהיישוב, אלמוני ולא מוכר, והתחרות לא נועדה לעשות פרומושן לקריירה הציבורית שלו, יכול לטעון שמגיע לו פטור. הציבור אהב אותו ובחר בו בשל האישיות הכובשת שלו. עם קצת רצון טוב אפשר לראות בזה פרס שניתן לו במסגרת אישית.
"אצל אנשים שהשתתפות בתוכנית היא חלק מהותי וקשור לעבודתם, כמו זמרים, שחקנים, בדרנים ואפילו פוליטיקאים, אנשים שהחשיפה היא נכס אצלם, קשה לטעון את זה. אבל דווקא אדם אנונימי, שלא עוסק באופן אקטיבי בהופעות ובחשיפות, יכול להעלות את הטענה הזאת. אני לא יכול לנחש מה תהיה הפסיקה במקרה כזה, אבל יש פה בסיס לטיעון שזה די דומה לזוכי פרס ישראל או נובל".
עם זאת, גם על-פי הטיעון היצירתי שמעלה הכהן, דווקא לאלירז שדה וליתר זוכי "האח הגדול" יש בעיה. "באח הגדול יהיה קושי לטעון את זה, משום שהמשתתפים נכנסים לבית, נסגרים בו, ואז הופכים לאקטיביים. אבל בתחרות פחות אקטיבית, כמו 'התינוק הפוטוגני ביותר יקבל פרס של 2 מיליון שקל', יותר קל לטעון שזה פרס במסגרת אישית.
"ככל שהזוכה עושה פחות למען הזכייה, הסיכוי לטעון שלא צריך להטיל עליו מס, גבוה יותר. למעט אנשים שאצלם החשיפה לציבור מקדמת אותם באופן מובהק, אני נוטה לחשוב שצריך להיות אפס מס או מס שולי.
בגלל שהקהל בתוכניות הריאליטי בוחר זוכה על בסיס האישיות שלו, שהיא חלק מהותי מהשיקול, אי אפשר לבטל את הטענה שזה לא פרס במסגרת אישית. העניין הזה דורש עיון ודיון".
רשות המסים: "ייתכן שהפטור לזוכי נובל מצדיק מחשבה מחודשת"
מנהל המחלקה המקצועית ברשות המסים, אלדד נח, לא מבין בכלל על מה הדיון. מהזווית שלו, הוא רואה שיש חוק ברור, וזה הדבר היחיד שקובע. "מרגע שהמחוקק הוסיף מקור חיוב במס בשנת 2003, וקבע שכבר אי אפשר להגיד שהימור, הגרלה או פרס הם בגדר מתת שמיים, פרי גורל עיוור, אני בא וממסה. לכן הלוטו, טוטו, פיס, רצים לדירה, האח הגדול - ממוסים.
"פעם מישהו קיבל פרס בשווה-כסף, ג'יפ או דירה, ונורא התלונן על המס. הוא אמר 'מה זאת אומרת, קיבלתי ג'יפ ואני לא יכול להחזיק אותו כי אין לי כסף לשלם 25% מס', או 'אני צריך למכור את הדירה כדי לשלם את המס'. אבל אני אומר: הכול מבוסס על כך שהמחוקק, החל מיולי 2003, אמר 'אני רוצה להגדיל את המיסוי שלי גם לפעילות פסיבית מהסוג הזה'".
* אם כך, לפי "החוק היבש" צריך למסות גם זוכי פרס נובל ופרס ישראל.
נח: "מלבד החוק, ראינו מול עינינו גם את הרציונל שלו. היה ברור שהמחוקק דיבר על מיסוי הימורים, הגרלות ופעילות נושאת פרסים, והגענו למסקנה שלא באמת התכוונו לכלול בחוק גם את מיסוי פרסי נובל וישראל במסגרת הזו".
* מה הרציונל לכך?
נח: "כאשר אני לא מתמודד על הפרס, אני פשוט מבצע את עבודתי, ופתאום באים ואומרים לי 'תשמע, לפני 20 שנה ביצעת מחקר באיזה תחום מסוים, לדעתנו, הוא מדהים ובעקבות זה נעניק לך פרס ברמה עולמית', אז באמת לא ניגשתי לאיזה פעילות נושאת פרסים. אם הסרט 'עג'מי' למשל היה זוכה באוסקר, הוא גם לא היה ממוסה על הזכייה, כי הסרט לא נעשה כדי להשתתף בתחרות האוסקר, בפעילות נושאת פרסים".
לדברי נח, אין מקום להשוואה בין זוכי תוכניות ריאליטי לזוכי פרס נובל. "זוכה פרס נובל לא נכנס לפעילות נושאת פרסים, לא הימר, ולא עשה פעילות יזומה כדי לזכות בפרס, אפילו לא את המינימום של הרשמה לתחרות. לכן, יש הבדל מאוד משמעותי בין הדברים".
* ובכל זאת, אין פה פתח לטענה של אפליה בין הזוכים בפרס נובל וישראל לבין הזוכים בתוכניות ריאליטי?
"ממש לא. כל תוכניות הריאליטי, בדומה ללוטו, טוטו ופיס, הן פעילות נושאת פרסים הכי קלאסית שיכולה להיות. המחוקק מתייחס לזה ואומר למסות את כל אלה גם אם הפרס לא ניתן במזומן, אלא בשווה מזומן, כמו ג'יפ, דירה וכל דבר אחר.
"אם כבר רוצים לחשוב על טענות נגד רשות המס, עלולה לעלות הטענה ההפוכה, נגד מתן הפטור. לא 'למה אני חייב', אלא 'למה ההוא פטור'. זה לא שאם זוכה פרס נובל פטור, גם זוכה ריאליטי צריך להיות פטור. זה שזוכה הריאליטי חייב במס, זה ברור. זה החוק כפשוטו. אם כבר צריך לבחון משהו, אז זה את השאלה האם מגיע פטור לזוכי פרס נובל. לכאורה, באותה מידה גם צריך למסות פרס נובל ופרס ישראל. במקרה של צ'חנובר והרשקו הפטור ניתן כחריג. כעת אנו רואים, ושמחים על כך, שהפרס כבר לא נדיר אצלנו. אם כבר רוצים לטעון לאפליה, אז ייתכן שזה מצדיק מחשבה מחודשת. אבל זה לא שאם מחר יפנה אלי זוכה פרס נובל או זוכה פרס ישראל אז אני אמסה אותו. ממש לא. מבחינתנו העמדה לא השתנתה".
* ובכל זאת, יש הבדל בין פרס נובל, שהזכייה בו חריגה ונדירה, לפרס ישראל שמוענק מדי שנה.
"זה לא משנה מה התדירות. הנטייה היא להקל עם זוכי הפרסים הללו ולפטור את שניהם באותה מידה, כי הלוגיקה היא אותה לוגיקה. בדומה לפרס נובל גם בפרס ישראל אין המדובר בתחרות נושאת פרסים שהמתמודדים נרשמים אליה, ולכן הנטייה היא לא למסות אותם".