היטל הבצורת, זוכרים? נראה כמו סיפור ישן ומקומם שלאיש אין רצון לעסוק בו. אבל האמת היא שרק השבוע החלה הכנסת במהלך שבסופו של דבר יבטל את ההיטל. למה חשוב לנו לדווח על זה? כי התוצאה צריכה להבהיל כל אזרח ששכל בראשו.
הנה העובדות היבשות: מס הבצורת הוטל מפני שהמדינה נוגעת בגבולות הקו השחור של יכולות השאיבה מהכינרת. יש מהלך מזורז של התקדמות לקראת מעבר למשק מים מבוסס התפלה, אבל אנחנו עדיין לא שם. וגם לו כל תוכנית הקמת מתקני ההתפלה הייתה מתקיימת כסדרה, עדיין דרושות למשק שלוש שנים - לא פחות - עד שהמתקנים כולם יקומו ויפעלו. עד אז, פשוט אין רזרבות.
המדינה, שהתנהלה עד כה באופן רשלני להחריד בתכנון משק המים, נדחקה כעת בכוח עם הגב אל הקיר. שחקן בתעשיית המים הפרטית אמר בתחילת החורף שהלוואי שהשנה תהיה שחונה במיוחד, כדי שלא יבטלו את מס הבצורת. אבל זה לא קרה. לא שהייתה לנו שנה ברוכה בגשמים, אבל היא הייתה פחות שחונה מהשנתיים הקודמות, והופ! מס הבצורת בוטל (או הוקפא, תלוי את מי שואלים).
מה שצריך לקרות עכשיו הוא שראש רשות המים אורי שני יחזור למשרדים שלו ויפעיל את מיטב המוחות, בשיתוף פעולה עם פקידי האוצר, כדי לשכלל את היטל הבצורת. כי השאלה היא לא אם צריך שיהיה מס בצורת, אלא מה יהיה המבנה שלו.
הרי במתכונתו הנוכחית, היטל הבצורת גורם עוול לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים ולמשפחות מרובות ילדים, שאת האינטרס שלהם מייצג יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, המתנגד נחרצות להיטל.
צריך לשקוד היטב על תכנון מס בצורת משוכלל, שיביא בחשבון*את כל מי שיכול להיפגע ממנו ויתחשב בו, ולהכניס אותו לתוקף. וצריך לעשות את זה עכשיו - עד שהמדינה תתבסס על התפלה. רק אז נוכל לשחרר את החגורה.