בשלהי שנות ה-90 נמצאה תעשיית הרכב העולמית בעיצומה של קדחת מיזוגים ורכישות. ענקי הרכב האמריקניים, שבקופתם נצברו רווחים של מיליארדים, היו באותה תקופה שיכורי-כוח ותאבי-כיבושים.
ממרומי מגדלי השן של דטרויט נראתה להם תעשיית הרכב העולמית כמו לוח ענק של משחק מונופול, שהדרך היחידה לנצח בו - כך הם סברו - הייתה על-ידי רכישה של עוד ועוד חברות רכב, בטרם יגיעו אליהן המתחרים. כדאיות כלכלית לא הייתה חלק מהמשחק.
הלך רוח זה הוביל את פורד, יצרנית הרכב הרווחיות ביותר בעולם באותם ימים, לשלם בפברואר 1999 סכום דמיוני של 6.45 מיליארד דולר - שווה ערך לכל הרווח השנתי של הקבוצה - עבור חטיבת הרכב של קונצרן וולוו.
למרות שהיצרנית השוודית בעלת המסורת הארוכה מעולם לא הצליחה לחרוג מהמעמד של "יצרנית בוטיק", פורד ייעדה לה חשיבות מרכזית בתוכנית-האב הגלובלית שלה, במסגרתה שאפה להקים חטיבת יוקרה ובתוכה "קולקציית מותגים" שכללה גם את לנדרובר, יגואר ואסטון מרטין.
11 שנה חלפו מאז, ומהחלום הגלובלי נותרו רק שרידים עשנים. יצרני הרכב האמריקניים, שנמצאים בקרב הישרדות מתמשך, מתפרקים כיום מנכסיהם הגלובליים. המותגים שהרכיבו את "חטיבת היוקרה" של פורד מעולם לא כיסו את עלותם ונמכרו בנזיד עדשים.
השריד האחרון של אותה חטיבה הוא וולוו, שנושאת עליה שלט "למכירה" מזה כשנתיים, ועשויה להימכר בקרוב ליצרנית סינית בשליש ממה שפורד שילמה עליה בזמנו.
הוויקינגים הגאים של וולוו, מצדם, מתעלמים במופגן מאנשי העסקים המלוכסנים שמחטטים בעומק סודותיהם, וממשיכים בתוכנית הדגמים שלהם עפ"י המתוכנן. כחלק מתהליך זה השיקה החברה בארונה גם את וולוו C30 המחודשת.
יותר חיסכון מתחכום
לפני שלוש שנים הושקה C30 כמפגן כוח של חברה שופעת ביטחון עצמי. היא מיזגה בין עיצוב סקנדינבי עדכני לקווים מסורתיים-היסטוריים של וולוו, ולא התביישה לשבור לשם כך כמה "חוקי ברזל" בעולם עיצוב הרכב.
העיצוב הייחודי מצליח למשוך את תשומת הלב ברחוב גם שלוש שנים מאוחר יותר, ומתיחת הפנים רק החליקה ועידנה כמה מהקווים החדים והמאסיביים בחרטום, מבלי לפגוע בפרופיל הייחודי או בחלק האחורי המרתק שמהווה מגנט לסקרנים.
השינויים שבוצעו בתא הנוסעים מזעריים. התא עדיין מכיל את סמלי עיצוב הפנים הייחודיים של וולוו, כמו קונסול מרכזי דקיק שמרחף באוויר, אך הוא כבר אינו נראה חדשני ומקורי כבעבר. לוח המחוונים, למשל, מזמין עדכון דחוף של גרפיקת השעונים, ומראה ה"רטרו" של צג המידע הדיגיטלי הקטן שבמרכזו משדר יותר "חיסכון" מ"תחכום".
גם איכות חומרי הדיפון שייכת לטריטוריה של פורד, אך הגימור טוב והריפוד הדו-גוני של המושבים בגרסה החדשה מוסיף לאווירה.
אין לנו תלונות לגבי הנדסת האנוש, שהייתה ונותרה מצוינת, וגם לא לגבי המרחב הפנימי. למרות המראה "הדחוס" מבחוץ, המושב האחורי מספק מרווח מכובד לכתפיים, לרגליים ולראש של שני נוסעים מבוגרים, ואפילו הכניסה אליו סבירה מבעד לדלתות הצד הרחבות.
את תא המטען של השוודית הקטנה אפשר להגדיר כ"חצי פטריוטי". הוא יקלוט ללא קושי שקיות גדושות בפריטי אופנה מ-H&M, אך מי שיצא לשופינג באיקאה יצטרך לשלוח את רוב הפריטים עם מוביל. הפתח הצר והמוזר מאחור לא מאפשר העמסה של פריטים רחבים.
מנוע ללא אישיות
החידוש המרכזי בדגם 2010 שנחת בישראל נמצא בחרטום. זהו מנוע 2 ליטר חדש ומודרני מבית היוצר של פורד, שמשודך - בראשונה בוולוו - לתיבת הילוכים ממוכנת בעלת מצמד כפול נוסח DSG של פולקסווגן.
תיבה מתוחכמת ומסקרנת זו עתידה להופיע בשנים הקרובות בשורה ארוכה של דגמים "ישראליים" חשובים של קבוצת פורד, כמו וולוו S60 החדשה, פורד פוקוס, פורד מונדיאו ואחרים.
המפגש הראשון איתה היה חיובי בהחלט. התיבה מספקת תגובות מהירות ורהוטות לפקודות הורדת הילוכים, עוברת בצורה חלקה בין שש מהירויות ולא מתנגדת לשליטה ידנית. העלאת הילוכים תחת האצה אומנם יוצרת אפקט של עלייה לא פרופורציונלית בסיבובי המנוע, נוסח תיבת CVT רציפה, אבל בשורה התחתונה זו תיבה ידידותית מאוד ולעתים אפילו נעימה יותר מ-DSG של פולקסווגן.
עדות ליעילות תיבה זו מספקים נתוניה הטכניים, שמלמדים על ביצועי האצה זהים כמעט לאלה של הגרסה הידנית ועל צריכת דלק סבירה בהחלט.
על המנוע עצמו אין הרבה מה להגיד. הוא שקט וחלק במידה ראויה, מייצר הספק מכובד של 145 כ"ס, ולמרות שאין לו "אישיות" כמו מנוע הטורבו T5 של וולוו, הוא מעניק תחושה של מרץ ופוטנציאל.
מתחת לכסות החיצונית עמלו מהנדסי וולוו/פורד להקציע ולהשחיז את השלדה, שמבוססת במקור על הפורד פוקוס. C30 אכן מרגישה חדה וספורטיבית יותר מבעבר, עם שליטה הדוקה יותר בתנועות המרכב והיגוי מדויק יחסית, שמתרגם את פקודות הנהג נאמנה. היא עדיין לא מספקת תחושה של מכונית קומפקטית חמה נוסח גולף GTI, ב.מ.וו 1 ושות', אך היא תענה על הדרישות הדינמיות של רוב הלקוחות הטיפוסיים.
נוחות הנסיעה סבירה, אבל ללא הפינוק המסורתי לחוט השדרה שוולוו מתמחה בו. C30 המשודרגת מגהצת היטב כבישים מהירים וכבישים עירוניים סבירים, אך נוטה לטלטל את יושביה על מהמורות עירוניות נפוצות. זה לא נורא אם אתה צעיר אופנתי בדרך להופעת רוק, אבל קצת פחות אטרקטיבי אם אתה לקוח מסורתי של וולוו שזה עתה העניק לעצמו מתנה אופנתית לכבוד תחילת העשור השישי לחייו.
וולוו C30 היא פריט לאספנים בהתהוות. יש לה עיצוב ייחודי שזועק למרחוק "וולוו"; יש לה יצרן שעתידו כחברה עצמאית כלל לא ברור; והיא תמשיך להיות מראה נדיר על כבישי הארץ. בשנה שעברה, למשל, נמכרו ממנה לא יותר מ-17 יחידות ועוד עשרות בודדות בשנה שלפני כן, ובמחיר של 179 אלף שקל לדגם ה-2 ליטר היא לא צפויה לגזול הרבה לקוחות מגולף ומ-A3 ששולטות בפלח שלה. בקיצור, השקעה טובה לעתיד.
מתחרות
אאודי A3
ב-197 אלף שקל, 20 אלף יותר מ-C30, אפשר לרכוש בארץ את גרסת 3 הדלתות של אאודי A3, עם מנוע 1.8 ליטר טורבו בהספק 160 כ"ס ותיבה אוטומטית. למתחרה של אאודי אין נוכחות כביש כמו לוולוו ותא הנוסעים שלה מעט צפוף יותר, אך היא סחירה מאוד, איכותית מאוד וזריזה יותר בתאוצה ל-100 ובמהירות הסופית. המסתפקים במועט יכולים לקבל ב-174 אלף את מנוע 1.6 ליטר העצל, עם 102 כ"ס
ב.מ.וו 1
מחירה הרשמי של ב.מ.וו 1 בגרסת 3 הדלתות הבסיסית עומד על 194 אלף שקל, אך באחרונה היא הוצעה בהנחות של עשרות אלפי שקלים. במחיר זה מקבלים שם מותג יוקרתי ושלדת הנעה אחורית ייחודית בפלח, עם יכולת דינמית גבוהה מאוד. המנוע הבסיסי מסתפק ב-136 כ"ס בלבד, אך בסיוע תיבה אוטומטית מצוינת הוא משיג ביצועים דומים מאוד לאלה של הוולוו
אלפא ג'ולייטה
בעוד זמן לא רב תגיע אלינו עוד מכונית קומפקט-פרימיום ספורטיבית עם נוכחות, ג'ולייטה החדשה. מידותיה החיצוניות דומות לאלה של C30 והיא מציעה עיצוב בעל נוכחות, תא נוסעים מתוחכם והרבה טכנולוגיות מתקדמות. תיבה אוטומטית, עם מצמד כפול נוסח DSG, תוצע בינתיים רק עם מנוע 2 ליטר בנזין בהספק 170 כ"ס. המחיר, יש לקוות, יהיה פחות מ-200 אלף שקל