"אני טוויתי את המהלכים לטוב ולרע. היום יש הרבה דברים ממרחק של 8-9 שנים, שהייתי עושה בצורה שונה". כך אמר היום (ה') טל יגרמן, המואשם בפרשת פלד-גבעוני, בהמשך עדותו בתיק. יגרמן מואשם בתיק יחד עם רפי פלד, מפכ"ל המשטרה לשעבר, אריה גבעוני ודוד הבי, בעבירות מרמה וניירות ערך בפרשת פויכטונגר. מלבד פלד, כל שאר הנאשמים מואשמים גם בגניבה.
יגרמן התייחס למשא-ומתן שנערך מול בנק הפועלים, לאחר שבנק הפועלים חזר בו מהחלטתו להגדיל האשראי לקבוצת החברות. נסיגת בנק הפועלים להסכמתו, אמר יגרמן, "היתה 'קו מז'ינו' של החברה. מכאן ואילך התחילה הספירה לאחור". השופט תמה, איך למרות שמו של פלד, לא הצליחו לשכנע את הבנק לעמדו בהתחייבויותיו המקוריות.
יגרמן: "שבועיים לפני כן, מנכ"ל הבנק וראש החטיבה העסקית, ממליצים להגדיל האשראי ב-75 מיליון שקל. אחרי שבוע מאישור המהלך של הבנק , מודיעים לנו שלא רק שהחליטו להפוך את ההמלצה של ועדת האשראי של ההנהלה אלא שהחליטה גם לא לתת דחייה ולהעביר את זה למחלקה ללווים מסווגים".
לשאלת השופט האם הבנק טען שהציגו לו מצגים כוזבים, טען יגרמן: "הבנק ניסה לטעון שהפעולות שבוצעו לאחר שניתנו האשראים היו פעולות שלא היו מתואמות עם הבנק וגרמו להפרת התחייבויות שלקחו על עצמם. לא היתה טענה להסתרה של מצג כלשהו מהבנק שאם הבנק היה יודע אז לא היה מעמיד האשראי".
לדברי יגרמן, פלד הסכים לשמש יו"ר פויכטונגר וכן יו"ר משב וציפה לקבל על זה תמורה. לאחר שבנק הפועלים חזר בו מהסכמתו, "אני חושב שנפל לפלד האסימון והבין באיזה מים סוערים אנו נמצאים, וזה הצטרף לעוד גורם שכבר היה ברור שאי אפשר לאשר לו שכר בפרק זמן הנראה לעין, וברמת הסיכונים הזו, שאין לו אינטרס, הוא לא בעל מניות ואין לו חשיפה, הוא היה מעוניין לפרוש מפויכטונגר תעשיות וממשב". לדבריו, הישארותו של פלד היתה קריטית להבראת החברות.
יגרמן: "היה ברור לכולם שאם פלד פורש, אין סיכוי שיושמו המהלכים בחזית של פויכטונגר תעשיות, פשוט אין צ'אנס. מאחר שחשבתי שהשיקולים הם סבירים, לא ניסיתי להניע אותו לשנות את ההחלטה למרות שבסוף מתוך שיקולים של אי התמוטטות המערכת, פלד לא פרש בסופו של דבר, אך זה בהחלט עמד על הפרק באותם ימים".
"באותו זמן לא היו דברים שהסתרתי מהם, שניסיתי לצייר תמונה ורודה ,אך במקומות שהתחושה שלי היתה שאנו יכולים להצליח, גם את זה שידרתי. שיתפתי אותו גם בדברים האלה".
לדבריו, תוכניתו העסקית לא התבצעה מאחר שעו"ד שוקי חורש הזהיר את פלד ואת גבעוני, כי המהלך יביא אותם לחשיפה אישית גדולה ואינו עומד במסגרת חובותיהם כדירקטורים.
יגרמן: "היה ברור לכולם שאם פלד פורש, אין סיכוי שיושמו המהלכים בחזית של פויכטונגר תעשיות, פשוט אין צ'אנס. מאחר שחשבתי שהשיקולים הם סבירים, לא ניסיתי להניע אותו לשנות את ההחלטה למרות שבסוף מתוך שיקולים של אי התמוטטות המערכת, פלד לא פרש בסופו של דבר, אך זה בהחלט עמד על הפרק באותם ימים".
לדבריו, יש מחלוקת עם התביעה לגבי מעמדו, בקבוצת החברות עם זאת, "ברור שהיו לי אינטרסים רבים שהמהלך יצליח. העובדה שהאינטרס שלי היה שפלד יישאר זו עבודה ברורה שלא צריך להכביר מלים לגביה". לשאלת השופט מדוע לא נקט עמדה אקטיבית בעניין הישארותו של פלד, אמר יגרמן, "אני לא מתאבד שיעי. אם הייתי חושב שהמהלך חסר סחיכןוי לא הייתי מסכן עוד יותר את האנשים הקרובים לי. לא היה טעם. קשה להאשים אותי באי רציונליות או בזה שאני טיפש. למה לסכן את המצב עוד יותר מבחינה אישית של האנשים? מצד שני לא יכולתי לשים את היד על האש ולומר שהכל היה יכול להסתדר. אם היה מתקבל אשראי ארוך טווח הכל היה מסתדר.
"באותו זמן לא היו דברים שהסתרתי מהם, שניסיתי לצייר תמונה ורודה ,אך במקומות שהתחושה שלי היתה שאנו יכולים להצליח, גם את זה שידרתי. שיתפתי אותו גם בדברים האלה".
לדבריו, תוכניתו העסקית לא התבצעה מאחר שעו"ד שוקי חורש הזהיר את פלד ואת גבעוני, כי המהלך יביא אותם לחשיפה אישית גדולה ואינו עומד במסגרת חובותיהם כדירקטורים.
לדבריו, לא היתה כל מניעה להציבו כדירקטור בחברות, "אלא היו שיקולים שבגלל הרקע הבעייתי שלי ( הכוונה שבאתה עת הוגש נגדו כבר כתב אישום בגין התנהלות ציבורית בחברת אוגדן - ה.מ), החליטו שעדיף שלא להציב אותו כדירקטור."
עוד אמר, כי משרדי עו"ד שיעצו להם - משרד ש. הורוביץ ומשרד זליגמן, קיבלו שכר טרחה של מיליוני דולרים. עו"ד שוקי חורש במשרד ש. הורוביץ - מיליוני דולרים; עו"ד גבי הייק במשרד זליגמן - כ-1 מיליון דולר. התביעה מיוצגת בידי עו"ד חנה קורין מפרקליטות מיסוי וכלכלה; יגרמן מיוצג בידי עו"ד דוד פורר ולימור לוי; פלד מיוצג בידי עו"ד גיורא אדרת ויפעת מנור; גבעוני מיוצג בידי עו"ד משה ישראל; והבי מיוצג בידי עו"ד שרון קופ.