אני מניח שהיו לא מעט קוראים של "גלובס" שהופתעו לגלות בעמוד הראשון של העיתון, זה ששמור בדרך-כלל לקלסתרוניהם המאוירים של בכירי המשק, את דיוקנו המצולם של הזמר קובי פרץ.
זמרי פופ מזרחי טוענים לעיתים להתעלמות של התקשורת הממוסדת. ובכן, פרץ אינו יכול להתלונן: הוא הגיע לעמוד הראשון של "גלובס", גם אם בנסיבות בהן היה מעדיף למחול על התענוג.
"זה רק בגלל שקוראים לי קובי פרץ", מחה הטאלנט באוזני התקשורת, אחרי שנחקר בחשד כי העלים חלק מהכנסותיו משלטונות המס. פרץ לא התכוון לאפליה עדתית, אלא לכך שאלמלא היה הזמר המצליח ביותר בישראל כיום - לא היה נחשד ונחקר. פרסומו, על-פי טענתו, היה לו לרועץ.
מבלי שאראה אפילו פסיק מחומר החקירה שמנהלת רשות המסים נגד פרץ, אני יכול לקבוע באופן חד-משמעי שהוא צודק. אלמלא היה כה מפורסם, ספק אם היה נחקר. הרשויות, לא רק רשות המסים, אוהבות את אבק הכוכבים.
נסו להיזכר בחקירה מתוקשרת אחרת של רשות המסים, והשם מוני פנאן יעלה מיד. גם אם כל החשדות בפרשה יתאמתו לבסוף, הרי שמבחינה של עבירות מס, מדובר בפרשה שולית למדי. אבל ההד התקשורתי של הפרשה עמד ביחס הפוך לחומרתה: כותרות ענק בעיתונים, כתבות מצולמות במהדורות החדשות, עשרות אלפי טוקבקים (במצטבר).
אין ספק שיהתה זו שעתה היפה של רשות המסים. תמונתו של מוני פנאן המנוח נשמרת בוודאי בגאווה במדפי היחידה, לצד הקלטת הישנה של "הבלתי משוחדים" בכיכובו של קווין קוסטנר.
רשות המסים אינה לבד. מאות אלפי מעשני גראס בישראל יכולים להמשיך לעשות זאת בבטחה יחסית. אלמוניותם מבטיחה שאיש לא יטריד אותם. אבל ג'וינט שימצא בכליו של זמר מפורסם יהפוך מיד לכותרת עסיסית בעיתון. עשרות אלפי נערים משתחררים באמתלות שונות משירות בצבא, אבל אכ"א יעלה על נס, או במקרה דנן על עמוד הקלון, את הדוגמנית המפורסמת או את אליל הנוער.
ומה עם עבירות תנועה? אין כמעט אזרח ישראלי שבקופת השרצים שלו לא ימצא איזה דו"ח על עבירת חניה, אולי גם על נסיעה במהירות מופרזת, אבל רק הדו"חות של המפורסמים מככבים במדורי הרכילות.
בעוד יתרונות הפרסום הם ידועים וברורים, הרי שמחירו נמדד לרוב בהקשר של אובדן הפרטיות, בצלמי פפראצי שאורבים בכל פינה, בחוסר היכולת ללבוש סוודר מהוה מעל טרנינג ששרד מקורס מ"כים ולקפוץ בכפכפים למכולת. זהו ללא ספק חלק נכבד מ"המחיר", אבל לא כולו.
"פשעים ועבירות קלות" שנמחלות לאזרח הסביר, או שלפחות אינן מטילות בו קלון, יגבו מחיר גבוה יותר מאנשים מוכרים. אם תרצו, מדובר בהיפוכו של "מבחן בוזגלו" המפורסם.
השאלה היא האם המשולש הזה, שבקודקודו האחד נמצא מפורסם בקודקוד השני רשות (מסים, משטרה צבא) ובקודקוד השלישי התקשורת, הוא לגיטימי.
התשובה המפתיעה היא "כן". הנחת העבודה של הרשויות היא שאין ביכולתן לחסל את העלמות המס, ההשתמטות או העבריינות, ולכן חלק חשוב מפעילותם הוא מניעתי-הרתעתי. יושב לו מתקין התריסים שמעריץ את הזמר בביתו, אוחז בעיתון, צופה בטלוויזיה וחושב שאם כך אירע לאלילו - משמע שאין איש העומד מעל החוק, ומוטב שיקפיד על צעדיו שהרי הרשויות אינן "דופקות חשבון" אפילו לגדולים ביותר.
מצד שני, יכול מאוד להיות שהוא רואה בעיניים כלות את הסכומים שבהם, לכאורה, מדובר וחושב לעצמו: "יא-אללה, איזה תותח הקובי פרץ הזה", מכניס את הדיסק (הצרוב) החדש שלו לרדיו דיסק ברכב, וממהר לעוד לקוח שישמח לחסוך לעצמו את המע"מ תמורת "הנחת מזומן".