לאחר שנה וחצי של עבודת חקירה מאומצת מפרסמת היום (ד') הוועדה הממלכתית לחקר משבר המים את הדו"ח המקיף שלה, מה שהכניס גורמים רבים במשק המים לכוננות ספיגה. ואכן, המסקנות של הוועדה קשות מאוד מבחינת המוניטין של כמה גופים ממשלתיים, וגם מפריכות כמה הנחות שגויות בקרב מקבלי ההחלטות והציבור הרחב.
הוועדה, בראשות השופט בדימוס פרופ' דן ביין, ובהשתתפות פרופ' יואב כסלו ופרופ' יורם אבנימלך, קובעת באופן חד משמעי כי משק המים הישראלי נתון במשבר עמוק מתמשך, שנובע כולו מניהול לקוי. מדובר בקביעה חשובה שכן רק בחורף האחרון הוחלט על ביטול היטל הבצורת, בגלל שירדו גשמים בכמות גדולה יותר מאשר בשנתיים הקודמות. מדובר בהמשך הדפוס של ניהול לקוי, שאליו מתייחסת הוועדה בדו"ח שלה בחומרה רבה.
הוועדה מבהירה גם לציבור הרחב וגם לקובעי המדיניות שאי אפשר "לשחרר את החגורה" בנושא ניהול משק המים בגלל עומק המשבר. זהו משבר שאינו נקודתי, ושלא מחכה לו פתרון קסם בסיבוב. מעט גשם אינו פתרון. זהו משבר שיש לשם פתרונו ומניעתו בעתיד להנהיג מדיניות ניהול אחראית וארוכת טווח.
"המשבר בא בעקבות רצף של שנים שחונות, אך בבסיסו חברו שני גורמים עיקריים שהם מעשי אדם: הפקת יתר מהמקורות הטבעיים (של המים במדינה - מ.א.) והאיטיות בהקמת מפעלי התפלה ופיתוח האמצעים האחרים להרחבת היצע המים וצמצום השימוש בהם", נכתב בדו"ח.
בהמשך לכך מציינת הוועדה, כי "משק המים במשבר ותושבי המדינה נקראים לצמצם את השימוש במים ואף להתכונן לאפשרות של תקופה קשה עוד יותר".
הביקורת של הוועדה על הממשל בישראל שהתנהל בנושא משק המים באופן רשלני עד פושע, אינה מפתיע והייתה צפויה לחלוטין. לא בכך חשיבות הדו"ח, אלא בכך שהוא עושה סדר לגבי כמה נושאים שהיו שנויים במחלוקת כמו העלאת תעריפי המים והטלת מס בצורת. חשיבותו גם בגלל שהיא קובעת כיצד יש לנהוג במשק המים מעתה ואילך כדי להימנע מפיאסקו כמו זה שהמשק נתון בו היום, ולהתנהל היטב בעתיד.
כשל ממשלתי מתמשך
לדברי הוועדה, האחריות לאימוץ המדיניות הכושלת הייתה בעיקר "של שרי החקלאות והתשתיות לדורותיהם, שראו לנגד עיניהם את צורכי החקלאות ובו בזמן לא נקטו אמצעים להקטנת הצריכה העירונית". לדברי הוועדה, נציבי המים לא התנגדו למהלכים האלה ולא התריעו מפני הסכנות שעלולות להיגרם ממדיניות זו.
למשל, למרות שגורמים מקצועיים כמו השירות ההידרולוגי תיארו בחורף 2006 את המצב הקשה של המאגרים, ראש רשות המים, פרופ' אורי שני הודיע לדברי הוועדה, כי הקצבת המים לחקלאות תהיה דומה ולא יחול קיצוץ נוסף. "ואכן הפקת היתר נמשכה כסדרה", הם מציינים. עם זאת, בסופו של דו"ח, הוועדה אינה תומכת בהטלת אחריות אישית של נושאי תפקיד למחדלים.
טיפול כושל בנושא ההתפלה
באשר לסחבת בטיפול בהקמת מערך התפלה, אומרת הוועדה, כי "הן נציבי המים לדורותיהם והן מנהל רשות המים לא העמידו את הממשלה על מלוא המשמעות של כל דיחוי במימוש תוכנית התפלה בהיקף הדרוש".
בנוסף, טוענת כי "האוצר עיכב את תוכניות ההתפלה בטענה שיש למצות קודם כל אמצעים אחרים כגון חיסכון והשבת קולחין (מי ביוב - מ.א.), אך לא דאג להקצות את המשאבים הדרושים לפעולות אלה. רק לאחר שנים הבינה הממשלה שיש להיכנס לעידן ההתפלה. ההחלטות בתחום זה שונו מפעם לפעם, ובכמויות שהותפלו בפועל לא היה כדי לממש את היעדים שהוצבו, מבחינת כמויות המים הדרושות".
התפלה היא לא חזות הכל
טענה נוספת שעולה בדו"ח, היא שההתפלה היא לא הפתרון היחידי שיש להשקיע בו משאבים, אבל פתרונות אחרים לא זכו להתייחסות נאותה. הרעיון של ייבוא מים למשל לא זכה להתייחסות רצינית ומעמיקה, למרות שיש לו "יתרון מול התפלת מי ים, בכך שהוא גורם לפחות נזקים סביבתיים.
"מנגד, עלולות להתעורר בעיות בתחום אמינות ההספקה. זאת לאור האי-יציבות המדינית באזורנו והיחסים עם טורקיה, שהיא הספקית הפוטנציאלית המרכזית של מים מיובאים. עם זאת, התברר שקיימות מדינות אחרות שאף הן מוכנות לספק לישראל מים", מציינים חברי הוועדה.
"הוועדה גם מצביעה על איטיות בביצוע פרויקטים של התפלת מליחים וטיוב בארות, שהם מקורות מים שיכולים היו לייתר לפחות חלק ממערך ההתפלה.
האוצר אשם
הוועדה קובעת במפורש כי "חלק ניכר מהאחריות לדחייה במימוש תוכניות ההתפלה מונח לפתחו של משרד האוצר". עפ"י הטענה, עד 99' תמך האוצר בעמדה לפיה אין להתפיל מי ים עד שלא יינקטו פעולות לצמצום הצריכה והתפלת מי קולחין. אבל, המשרד לא תקצב תוכנית אב לחיסכון במים שהוצגה בפניו עוד בשנת 2004, וכעת מסתמן מהחלטותיו שההתפלה היא הפתרון היחידי למשבר - קביעה שהוועדה כאמור פוסלת.
בנוסף, נעשו פעולות רבות בתחום השבת קולחים לשימוש בחקלאות, אך היו עיכובים בהקמת מט"שים (מתקני טיהור שפכים - מ.א.) בין היתר בשל התנגדות האוצר לפעילות חברת מקורות בתחום זה. הסיבות לעיכובים היו בחלקן תקציביות ובחלקן פרי קשיים בירוקרטים.
משילות לקויה
הוועדה קוטלת את התנהלות הממשלה בנושא המים תחת ההגדרה "ליקויים בסדרי ממשל". לדבריה, "החלטות הממשלה אופיינו בחוסר עקביות בנושא הקמת מתקני התפלה. כמויות המים שנקבעו כיעד להתפלה השתנו חדשות לבקרים, וחלק מההחלטות שנתקבלו בנושא זה לא בוצעו. גם המכרזים שכבר יצאו התעכבו בשל חסמים בירוקרטיים, בעיות ליווי פיננסי או סכסוכים משפטיים". כדוגמה למקרה זה מביאה הועדה את מתקן ההתפלה באשדוד, שהוחלט על הקמתו ב-2001 ורק עכשיו מתחילים במימוש ההחלטה.
רשות המים זרעה מבוכה
הוועדה לא חוסכת הצלפות גם מרשות המים. כלפיה היא טוענת לעיכוב בטיפול במשבר, חוסר עקביות במדיניות וכשלון בהסברה. הרשות הוקמה ב-2007 באמצע המשבר כדי להוביל את ההתמודדות איתו, אבל בין היתר "משך הזמן שבו התארגנה עד שהחלה לנקוט פעולות ארך חצי שנה".
ועדת החקירה קובעת עוד, כי: "לציבור לא הועברו מסרים ברורים כיצד לנהוג בחיסכון ובין היתר לא קודם נושא החסכמים. הוראות בדבר ייבוש דשאים והסדר השקיית גינות לא היו ברורות וחלו בהן שינויים לפרקים. כל אלה גרמו למבוכה ובלבול בציבור".
לגבי היטל הבצורת שהוטל כאמצעי לחיסכון קובעת הוועדה כי לא זכה להסברה מתאימה, ובמקום לשכנע את הציבור שמדובר באמצעי לעידוד החיסכון, הוא נתפס בעיניו כמו גם בעיני הח"כים, כמס הבא להעשיר את קופת האוצר.
מרשות המים נמסר בתגובה, כי "המהפכה במשק המים הישראלי נמצאת בעיצומה ועד 2013 יסתיים המשבר ולא יהיה מחסור מים בישראל".
אבל, הוועדה ממשיכה לבקר את רשות המים בציינה כי ההחלטה על העלאת תעריפי המים נעשתה בסמיכות להטלת ההיטל ו"בפעימה אחת. האפקט המצטבר של שתי הגזירות עורר בציבור זעם רב, והביא לפעילות ענפה בכנסת החותרת לביטולן. עפ"י החלטת הממשלה היה על הרשות להעלות את תעריפי המים באופן מדורג החל מינואר 2009. הרשות לא עמדה ביעד הזה ואף לא קיימה את עקרון ההדרגתיות שקבעה הממשלה. כך יצאה הרשות בפרסום על עלייה חדה של כ-40% בתעריפי המים בינואר 2010, ובעקבות לחץ ציבורי היא נפרסה לשני מועדים".
היטל הבצורת לגיטימי
הוועדה קובעת כי היטל הבצורת הוא אמצעי לגיטימי לעידוד החיסכון, ובלבד שהיטל כזה יוטל על רמת צריכה החורגת בשיעור ניכר מרמת צריכה הבסיסית ובאופן שרק מיעוט קטן של משתמשים שצריכת המים שלהם היא חריגה, יישאו בנטל הזה.
לדעת הוועדה, אם ההיטל חל ברמות צריכה נמוכות יותר, הוא הופך למעשה למס שמטרתו להעשיר את אוצר המדינה ולא להביא לחיסכון במים. הצלחת ההיטל הזה תיבחן בכך שלמעשה הוא לא ייגבה, או ייגבה רק בשוליים.
על סף משבר באיכות המים
אחד המסרים המבהילים שעולים ממסקנות הוועדה הוא שישראל על סף משבר בנושא איכות המים. "חשש זה נובע בכך שאקוויפר החוף בחלקו הגדול מספק מים המצויים בגבול תקני איכות המים. כיום אין ניטור ממשי של המוצר היוצא בבית הצרכן וקיים חשש לפער איכות מי השתייה בין נקודות הדיגום האחרונות לבין המים המגיעים לצרכן".
מערכת הביטחון ובכלל פיקוח ואכיפה
הוועדה מייחסת התייחסות נפרדת למערכת הביטחון שמהווה גורם מזהם רב משמעות עבור מקורות המים במדינה. "קיים קושי בפיקוח והסדרת הזיהום שנגרם ע"י מערכת הביטחון בשל איסור כניסה של פקחי המשרד להגנת הסביבה לאתרי הזיהום. עפ"י עדות השר גלעד ארדן בוועדה, 150 בסיסים של צה"ל לא מחוברים כלל למערכת הביוב. בנוסף, רשות המים מתקשה לאכוף צווים נגד צה"ל.
באופן כללי טוענת הוועדה כי לא מיושמת האכיפה המשפטית נגד מזהמים של מקורות מים ונגד העושים שימוש במים בניגוד לחוק. "לא נעשה שימוש מספיק בכלים משפטיים ובאמצעי אכיפה אחרים למימוש החלטות ואכיפת הדין", צוין בדו"ח.