מיומנו של איש היי-טק: מנהל פרויקט בפוזה שהקוד לפשוטי העם

בפרץ של נוסטלגיה נזכרתי בכל מיני שפות תכנות שהיו ואינן עוד. גם אתם לפעמים מרגישים שהן פשוט נכחדו מן העולם?

פעם היו מלא שפות: שפות מכונה, שפות עיליות, שפות פשוטות ושפות מורכבות. כל שפה והייחודיות שלה. בייסיק הייתה פשוטה למתחילים, קובול נועדה ליישומים מסחריים כבדים ופורטרן הייתה ליישומים מתמטיים והנדסיים - כאלו שהצריכו חישובים עם דיוק של 5 ספרות אחרי הנקודה.

פסקל הייתה הדבר הבא, וכשחברת בורלנד השיקה את "טורבו פסקל", הייתי בטוח שהמשיח הגיע ויש לו צורה של קופסה מרובעת עם דיסקטים. היו גם אסמבלר, ADA, Algol, D, Cleo, Cobra, Dylan, RPG, Smalltalk, Lisp ועוד ועוד. תודו שעל חלקן אפילו לא שמעתם.

שורות קוד. איזה פלא!

וכך, מכל השפע הזה, נשארנו רק עם 'C' וג'אווה. כל השאר פשוט לא מעניינות אף אחד. רובן גוועו, חלקן נכחדו, ואחרות עדיין בשימוש, וכנראה גם ימשיכו להיות. קובול למשל היא מין שפה שכזו, שתהיה פה לעולמי עד. אני נזכר בפעם הראשונה שכתבתי והרצתי, בהצלחה, 2 שורות קוד. נדמה לי שזה היה בתיכון ובשבילי היה זה סוג של פלא. אני מקיש אותיות לתוך מסך ירוק והמכונה שמולי מדפיסה על המסך משהו בתמורה. אמייזינג!

בזמן הלימודים כתבנו קוד ארוך ומפותל, תוכניות שמדמות תורים ועושות סימולציה של קבלת החלטות. אז כבר הייתי פחות נלהב, אבל המטרה של פרויקט הגמר עמדה לנגד עיניי, וזה הספיק.

את העבודה הראשונה כתוכניתן לא אשכח לעולם. זהו, אמרתי לעצמי, פה התוכנית באמת צריכה לעבוד בסוף. נדמה לי שאהבתי תקופה זו, בה באמת ייצרתי משהו שאפשר אפילו לראות אותו חי ומתפקד.

השנים חלפו, השפות השתנו וגם התפקידים. כראש צוות עדיין כתבתי מידי פעם, אבל אז כבר הייתי מנהל מספר תוכניתנים והתחלתי להתרגל לכך שהקוד קצת מתרחק ממני.

והנה אני כבר מנהל פרויקט. לא עוד תוכניתן עלוב ונרצע, גופה נושמת שצריכה לייצר שורות קוד, אלא ממש מנהל, עם האחריות, הסמכות וכמובן גם הפוזה. חלק מהפוזה היא שהקוד מיועד לפשוטי העם, ועליי לעשות כל שביכולתי כדי להתרחק ממנו. מידי פעם רצוי גם להצהיר בקול רם שאיני מבין דבר בקוד של הפרויקט, אבל אני יכול להתחייב שהוא ייגמר בזמן ובתקציב שנקבעו.

ומשם הדרך לדירקטור, מנהל אגף, סמנכ"ל או מנהל תחום, כבר מתחילה להתבהר. הקוד כבר ממני והלאה וכל שאבין פחות ב-Java Classes, כך ישתפרו סיכויי להתברג להנהלה הבכירה.

שנים אחר-כך אני במקום אחר. עדיין באותה גזרה, מבין את החומר, מכיר טכנולוגיות, יודע לנהל פרויקטים, אבל משהו חסר.

אני מסתכל סביבי, משתאה מאוסף הדברים שבהם אני עוסק, ממלא עוד ערימת ניירות של חוו"ד עובדים, שולח אקסל עם תקציב מעודכן, וסוגר פיילוט עם ספק של תוכנה מתוחכמת לניהול מרוחק של חוות שרתים וירטואליות.

בסוף היום אני מביט בערגה במקלדת שעל השולחן וחושב לעצמי - מה לא הייתי נותן עכשיו בשביל לכתוב 2 שורות קוד ראויות, להריץ אותן ולחזות שוב בפלא של פעם.

הכותב הוא יזם ומנהל בתעשיית ההיי-טק