יו"ר כמנכ"ל-על

ראוי ליצור הפרדה מתבקשת בין היו"ר למנכ"ל בחברות הציבוריות, הממשלתיות והעירוניות

הדיונים המרתוניים סביב ועל מינוי יו"ר חדש לבנק לאומי, על דרך פיטוריו של יו"ר בנק הפועלים וכן על התערבות בעל השליטה בפיטורי יו"ר בנק דיסקונט, מיקדו את השיח הציבורי סביב מעמדו המיוחד של יו"ר הדירקטוריון בחברות ציבוריות, במסגרת האורגנים השונים הפועלים בכל חברה וחברה.

מהדיונים הרבים עולה כי בציבור ואף בקרב מומחים רבים ואנשי שוק ההון קיימת אי-הבנה בסיסית בדבר מהותו ותפקידו של יושב-הראש ודרך מינויו.

היו"ר אינו מנכ"ל-על, ותפקידו כיו"ר הדירקטוריון הוא לזמן את ישיבות הדירקטוריון, לנהל את הישיבות, להיות אחראי על פרוטוקול הדיונים ולעקוב אחר ביצוע ההחלטות.

החוק מבחין בין תפקיד הדירקטוריון לתפקיד המנכ"ל, ואין אורגן אחד נכנס לתחומו של האורגן האחר, אלא באותם מקרים מוגדרים שהחוק מאפשר לדירקטוריון ליטול לעצמו את סמכויות המנכ"ל.

תיחום הסמכויות בין שני השחקנים הראשיים בכל חברה - היו"ר והדירקטוריון מצד אחד, והמנכ"ל וההנהלה מצד שני - גורמים לא אחת לחיכוכים רבים כשאורגן אחד מבקש להיכנס לתחומו של האחר. כל המצוי בעולם התאגידים מודע לניסיונות של אורגן אחד ליטול לעצמו חלק מסמכויות האורגן האחר, במיוחד בתחומים האפורים של הסמכויות הקיימים למכביר בהוראות החוק ובפרקטיקה התאגידית.

יש המבקשים לפתור חלק מהקונפליקטים על-ידי מינוי כפול, דהיינו, שיו"ר הדירקטוריון יכהן גם כמנכ"ל החברה. אלו טוענים להצדקתם כי יש בכך חיסכון כספי ניכר של שתי פונקציות עיקריות בחברה ומניעת חיכוכי סמכויות.

תופעה זו אמנם קיימת בעיקר בארה"ב, אך גם שם היא נמצאת בדעיכה. המשברים הרבים של תחילת שנות האלפיים, שהחלו בהתמוטטותה של חברת אנרון, נעוצים גם באיחוד התפקידים, שכן אלמנט הפיקוח של הדירקטוריון על ההנהלה מתמעט ונעלם.

המשבר הפיננסי של 2008 שסופו מי ישורנו, ושמצא את ביטויו המפחיד בדו"ח שפורסם החודש על משבר האשראי של ליהמן ברדרס, ביטא באופן קשה ביותר את היעדר הפיקוח של הדירקטוריון על ההנהלה, כאשר אדם אחד חבש את שני הכובעים. ואכן, כיום גוברת הדרישה של הגופים המוסדיים בארה"ב ובישראל לפיצול בין שני התפקידים.

ואכן ועדת ברק, אשר ניסחה את חוק החברות, קבעה מפורשות כי בחברה ציבורית היו"ר לא יכהן בתפקיד המנכ"ל, אך דווקא בנקודה זו התלהטו הרוחות בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת יותר מכל נושא אחר בחוק החברות. לאחר דיונים ערים התקבלה הפשרה (שלא היתה מקובלת על חברי ועדת ברק).

על-פי הפשרה, חברה ציבורית רשאית להסמיך את יו"ר הדירקטוריון למלא את תפקיד המנכ"ל או להפעיל סמכויותיו, כאשר במניין קולות הרוב באסיפה הכללית ייכללו לפחות שני-שלישים מקולות בעלי המניות שאינם בעלי השליטה בחברה, או מי מטעמם הנוכחים בהצבעה, או שסך קולות המתנגדים מקרב הציבור לאישור זה לא עלה על אחוז אחד מכלל זכויות ההצבעה.

יו"ר ומנכ"ל בכובע אחד

חריג זה, שהכוונה היתה כי יאומץ רק לתקופת מעבר של 3 שנים בלבד מתחילת תוקפו של חוק החברות החדש, הפך לבסוף להוראת קבע בתיקון 3 לחוק החברות, כך שכמות לא קטנה של חברות הנסחרות בבורסה הישראלית עדיין מעדיפות את שילוב שני התפקידים.

קשה לקבל שילוב זה, שכן במסגרת התפיסה החדשה של חוק החברות, תפקיד הדירקטוריון הוא להתוות את מדיניות החברה ולפקח על ביצוע תפקידי המנכ"ל ופעולותיו. מאחר שכך, האם הגיוני כי בראש הגוף המפקח יישב המפוקח הראשי?

בהצעת חוק חדשה, שהונחה בימים אלה על שולחן הכנסת, הצעת חוק החברות (תיקון מס' 12) (ייעול הממשל התאגידי), מבקשת הממשלה להרחיב ביותר את כללי הממשל התאגידי, שעניינם יצירת מנגנוני בקרה ופיקוח על אופן ניהולן של חברות; והינה, במקום לבטל את האנומליות של יו"ר ומנכ"ל בכובע אחד, הוספה הוראה שניתן "להסמיך את המנכ"ל או קרובו למלא את תפקיד יו"ר הדירקטוריון או להפעיל את סמכויותיו", בעוד שהמצב כיום הוא שניתן להסמיך את היו"ר למלא את תפקיד המנכ"ל. זו החמרה של המצב הקיים הפוגעת בעקרונות של ממשל תאגידי נאות.

כללי ממשל תאגידי נאות בעולם דורשים הפרדה בין שני התפקידים. כך לדוגמה דורש הקוד לממשל תאגידי האנגלי. אולם חברה שאינה חפצה לאמץ עיקרון זה, מחויבת לציין את המדיניות בדו"ח השנתי ולהסביר מדוע לא אימצה את עקרונות הקוד.

לאור המגמה הכללית בעולם ראוי היה כי נחזור להמלצה המקורית של ועדת ברק וניצור את ההפרדה המתבקשת בין היו"ר למנכ"ל בחברות הציבוריות, הממשלתיות והעירוניות.

* הכותב הוא מומחה לדיני חברות.