ילדים זה שמחה, על זה כולנו מסכימים, אך אם לא מתכוננים ללידה ולגידול הילדים בצורה נכונה זו יכולה להיות גם בעיה כלכלית לא קטנה. איך מרחיבים את המשפחה בלי להרחיב את חובות המשפחה?
בראש ובראשונה צריך להבדיל בין שני סוגי הוצאות - הוצאות חד-פעמיות והוצאות שוטפות.
* הוצאות חד-פעמיות: הבעיה מתחילה עם הרשימות שמקבלים מהרשתות הגדולות. זו פשוט טעות ללכת לקניות עם רשימות אלה. מדובר ברשימה שיווקית המתחשבת בצורכי הרשת לא פחות משהיא מתחשבת בצורכי ההורים החדשים. זה בסדר וזה טבעי, אך חובתנו לשמור על עצמנו.
אני ממליץ לשבת עם חברים טובים שיש להם ילדים קטנים מהתקופה האחרונה ולהכין איתם את הרשימות, הם יודעים מה באמת צריך ואילו פריטים יישארו זרוקים במגרה ללא שום שימוש.
זאת ועוד, אנו מוציאים אלפי ועשרות אלפי שקלים בגלל חוסר ידע, חוסר הדרכה או מסרים שיווקיים שעובדים מצוין.
עגלה שעולה אלפי שקלים, מיטת תינוקות שעיצב פיליפ קרטייה ושידה מעץ ייחודי שכרתו רק אתמול - כל אלה לא הופכים אותנו להורים טובים יותר או את ילדנו למאושר יותר.
בירור קצר עם סביבתנו הקרובה יגלה לנו ההורים כי מיטת התינוק תקועה להם במחסן ומחפשים מה לעשות עם הלול והעגלה. אני עצמי חילקתי ב-3 שנים האחרונות עגלות, נדנדות ועוד מיני כאלה ששימשו בביתי בדיוק יומיים וחצי, עד שהפנמתי - לא עוד.
שלא לדבר על בגדי המלך המתיישנים. כל בגד שילדכם לובש בגיל הזה מתאים בדיוק לחודשיים, אחרי כן מאבד משמעות או יכולת שימושית.
בשורה תחתונה, בדרך-כלל אנו הופכים הורים לילדים כאשר רוב חברינו מסביב הופכים הורים גם הם, אז עם כל הכבוד למיטת התינוק או לעגלה שצריך לכמה חודשים, אפשר גם לעשות החלפות בתוך החבר'ה ולחסוך כל-כך הרבה כסף.
* הוצאות שוטפות: עם קצת מאמץ מגיעים להבדלי מחירים של מאות שקלים בחודש. יש חנויות ייעודיות, לדוגמה באזורים כמו בני-ברק, שבהן אותם חיתולים או תחליפי חלב יכולים לעלות בעשרות אחוזים פחות.
אותו דבר בגדים - אפשר לקנות בגדים מעוצבים שעם כל הכבוד, זהים בדיוק לבגדים של בייבי משהו חסר מיתוג. בכלל, כל הג'ינסים האלה לבני שנתיים הרבה פחות נוחים להם מאיזה טריינינג. אני ממליץ להניע את האוטו ולעשות קניות מרוכזות, זה ממש כמו ההבדל בין סופר בעיר לרשתות מוזלות מחוץ לעיר.
דרך אגב, הקניות האלה זה לא רק אצלנו ההורים. מהר מאוד הילד גם רוצה עוד סוכריה ועוד מסטיק. בהקשר הזה יש לי סיפור אישי - בני הקטן רצה שאקנה לו משהו שהיה מעבר לתקציב. הסברתי לו שאם אקנה לו, הוא יצטרך לוותר על דבר אחר, כי 'אבא מביא כסף מהעבודה וזה מספיק למספר מוגבל של דברים'. תגובתו המיידית וההגיונית של הילד היתה 'אז למה שלא תלך לעבודה ותביא עוד כסף?'. תשובתי היתה שזה אפשרי כמובן, אבל אז אצטרך להיות יותר שעות בעבודה, והוא יראה אותי פחות. בנקודה הזו אפשרתי לו להחליט אם הוא מוכן לוותר על זמן עם אבא בתמורה לעוד מכונית צעצוע. ואז בני אמר שהוא רוצה שאבא יביא כסף מהעבודה אבל שגם יישאר לו זמן לראות אותו. בקיצור, זה עדיין תלוי בנו ובמוכנות שלנו להתעמת ולתקשר.
עוד התלבטות היא לגבי החזרה לעבודה, לרוב של האם. הרבה אמהות שואלות את עצמן אם כדאי להן לחזור לעבודה כשרוב השכר שהן משתכרות יממן שכר מטפלת או גן פרטי.
ראשית, כואב שכזו בעיה קיימת; המדינה צריכה לתמוך בהורים ולעודד אותם לחזור למעגל העבודה. ולגבי תשובה, זו לא שאלה כלכלית בעיניי - זו שוב החלטה של התאמת המצוי לרצוי.
גם בסוגיה הזו ישנם פתרונות יצירתיים אשר שווים חיסכון משמעותי. אני ממליץ להורים לנסות את "מעגל התמיכה". במסגרת זו מתארגנים 3 זוגות ותורמים כל אחד כמה שעות בייביסיטר שבועיות. בצורה זו ניתן לחסוך מאות שקלים וגם יותר, תוסיפו סבא וסבתא לתורנות וקיבלתם פיתרון כלכלי אמיתי.
אני נחרד פעמים רבות מהתרת הרסן הכלכלי שמלווה את הגדלת המשפחה. צריך רכב גדול יותר? מעולה! מוסיפים 30,000 שקל בהלוואה וקונים מיני וואן. מי אמר? למה לא לנצל את הסיטואציה, למכור רכב משפחתי יקר, לחסל הלוואה ולרכוש רכב גדול מעט ותיק יותר וגם זול יותר מהקודם? הרי ההוצאות השוטפות עומדות לתפוח משמעותית, מה שמחייב צמצום והתייעלות, ולא הגדלת החשיפה לאשראי מיותר.
בקיצור, אפשר גם אחרת. בהצלחה!