אי-אפשר להפסיק

זאת הכיכר המרכזית של העיר הכי מושמצת בישראל. את הכיכר ממלאים אלפים, חלקם מגיעים בחבורות של מי ששירתו יחד, אחרים מגיעים עם ילדיהם הקטנים, לזכור, להזכיר ולחנך.

ראש אכ"א הקודם סיפר על העיר הזאת שבקרוב ימותו בה רק מתאונות דרכים. וזר, לו ייקלע למקום, לא יבין: אלה האנשים שנוח כל-כך לקרוא להם "משתמטים"? רק מפני שהם עומדים על זכותם לא רק לא למות למען ארצם אלא גם להטיל ספק במעשיה?

מעל הבמה יעמוד אותו אחד שהיה כבר לקולו של חצי העם, גם הוא מטרה נוחה לחיצי הביקורת השנונה בעיני עצמה: הוא נראה טוב גם כשהוא מוחה דמעה, ובלוריתו מכסיפה מיום זיכרון אחד למשנהו. הוא מנחה את הערב הזה כבר שנים, בהתנדבות מלאה. "בטח" ילעיזו המבקרים, "הוא עשה מספיק כסף בפרסומות".

זאת העיר שמאמר דעה במקומון המשפיע לשעבר שלה קרא למהר ולציין את ה"נאכבה" כל עוד מותר, אבל הדגלים שמתנוססים בגאווה על רוב מרפסותיה, כמו הערב הזה בכיכר, כמו האיש כסוף השיער שמנחה אותו בהתנדבות, מספרים את סיפורה האמיתי הרבה יותר ממיעוט קטן בה שהוציא את עצמו מן הכלל.

שיר הרעות

"אנחנו שנינו מאותו הכפר", א' 21:05, ערוץ 10

נדמה שאין ישראלי ותיק שלא מכיר את שירה היפה של נעמי שמר, "אנחנו שנינו מאותו הכפר". במשך שנים סירבה הפזמונאית הלאומית להסגיר את הסיפור שמאחורי השיר, וגם כאשר ניאותה לעשות כן, נתקלו השואלים בחומת הצנזורה. על מה ולמה?

מתברר כי גיבורי השיר הם זאבל'ה ויוסל'ה מנהלל, שהתגייסו שניהם ליחידה 101, ומאוחר יותר למוסד. כך פגשה אותם נעמי שמר בשנת 1964 בפריז, והשניים, למרות שהיו חיים ובריאים (יוסף "יוסל'ה" רגב עודנו חי, זאב "זאבל'ה" עמית נפטר בינתיים), היו מקור השראתה לשיר בעל הסוף הטרגי (שבדתה להגברת האפקט הדרמטי של החברות).

נדמה שיש בשיר הזה, כמו בסיפור שמאחוריו, כמעט הכל: חברות, התגייסות וגם את ההגזמה הנעמי-שמרית שמשמשת כפסקול לסרט חיינו כאן.

אחים בדם

"גחליליות", א' 22:35, ערוץ 8

כשהיה נער צעיר, שכל גילי מייזלר את אחיו הבכור. עד כאן מדובר בסיפור עצוב, אך לא שונה מלא מעט סיפורים מוכרים בהוויה הישראלית. אלא שמשהו בנסיבות מותו של האח היה מוזר. תחילה סברו כי הוא נהרג ביום השני של הקרבות, אך עד מהימן דיווח כי ראה אותו באחת מנקודות הכינוס, זמן רב לאחר שהיה אמור להיות לכאורה מת.

גם הספק הקטן הזה, שאפילו חקירה צבאית לא הצליחה ליישב, לא הותיר יותר מדי מקום לתקווה. אבל תחושות שהיו חבויות בתת-מודע תקפו את מייזלר שנים רבות מאוחר יותר, כשהוא כבר בעצמו חייל משוחרר שיוצא לטיול בנפאל. שם, בתוך תחושה של שחרור מוחלט, צץ ועלה מן הזיכרון האח המת - לא כחלל, אלא כמי שיכול להתגלות בכל רגע.

זהו סיפור אישי לא שגרתי על אבל מתעתע, על זיכרון חמקמק, על תת-מודע של שכול.

עוד זה מדבר וזה בא

"אחי תמיד אחי", א' 21:30, ערוץ 1

הרעיון המקורי היה לחזור לילדים, אחים שכולים, שהתראיינו לכתבה לפני כ-10 שנים, ולבדוק את מצבם היום. אבל יש לעתים שהמציאות מכתיבה תסריט אחר לגמרי.

בין "גיבורי" הסרט ההוא היו גם האחים אביחי ואליאסף פרץ, שסיפרו על אחיהם אוריאל פרץ ז"ל. כשחזר הבמאי גיל לסניק כחלוף עשור לשוחח עם השניים, התקבלה במהלך הצילומים הידיעה על מותו בקרב של אלירז פרץ, והסרט העצוב אך המתון קיבל תפנית דרמטית-טרגית נוספת.