סוף סוף הגענו לעצם העניין. התנהגות גולדמן זאקס כפי שהיא מתוארת בתביעה שהגישה נגדו רשות ני"ע האמריקנית ממצה בצורה טובה את ההאשמות החשובות והחריפות ביותר שהופנו בשנתיים האחרונות נגד בנקי השקעות בכלל וגולדמן זאקס בפרט. שיווק של מוצרים מובנים בגיבוי משכנתאות סאב-פריים הצית את משבר האשראי. השאלה היא אם זה נעשה תוך הונאה מכוונת, חוסר כישרון או מזל רע. כעת תנסה ה-SEC להוכיח שהסיבה העיקרית היתה הונאה מכוונת.
מנקודת מבט מוסרית, הפרשה שמתוארת בתביעה לא יכולה להיות מזיקה יותר. איזה קרן פנסיה או מוסד אחר ירצו לעשות עסקים עם בנק שמתנהג בצורה שבה מתוארת התנהגות גולדמן בכתב התביעה? אם גרסה זו של האירועים תאומץ על ידי בית המשפט, הנזק לעסקי גולדמן יהיה חמור - ולכן צניחת מניית גולדמן שלשום נראית מוצדקת.
מבחינה משפטית, הסיפור יכול להיות שונה. ההאשמות עצמן נשענות על נקודות ספציפיות מאוד שנוגעות להעדר גילוי נאות של גולדמן, הן ל-ACA, חברת ביטוחי האג"ח שהסכימה לצרף את שמה לאיגוח של Abacus 2007-AC1 שכבר ידוע לשמצה, והן למשקיעים של הבנק. הסיפור הזה נורא מבחינת גולדמן, אך יהיה לו אולי סיכוי טוב יותר להגן על עצמו בבית משפט מאשר בדעת הקהל. בזירה האחרונה הבנק נכשל בניסיונותיו להגיב על עלבונות לפיהם הוא תמנון ערפדי.
לגבי ההשלכות הרחבות יותר, ניצחון משפטי (גם בתביעות אחרות שיצוצו ללא ספק) יקל על הפוליטיקאים להדק את הרגולציה במגזר הבנקאי בכלל. המאבק המשפטי גם ימקד את תשומת הלב של הפוליטיקאים והמפקחים בניגודי העניינים המרכזיים במערכת הפיננסית שמפקחת בינתיים בעיקר בעצמה על עצמה.