הפרישה הארצית של דני דנקנר

השלדים יוצאים מהארון - סרגל הזמן של האיש שנפל השבוע מאיגרא רמה לבית המעצר

מדובר בפרישה ארצית. צוק מנרה בצפון, קרקעות המלח בעתלית במערב, פארק חירייה במרכז, ירושלים בלב, אילת בדרום. שחיתות ושוחד לאורך ולרוחב. אנשי עסקים נתנו, אנשי ממשל לקחו. או להפך, אנשי ממשל דרשו, אנשי עסקים שילמו.

זו רק ההתחלה. עוד נייר, עוד נחקר, עוד עדות ועוד שיאזרו אומץ ויעיזו לבוא לספר - ולרשימת החשדות ייתוספו עוד פרויקטים, עוד רשויות, עוד חברות, עוד משרדים ועוד "שמות".

כרגע מסתמן מוקד מרכזי אחד: אהוד אולמרט. רק לזכור איך גיחך וביזה את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, פרופ' אליקים רובינשטיין, שהעז לחוות דעה, מאופקת, אפילו חיוורת, על ההתנהלות המפוקפקת בעניין קרקעות בריכות המלח של דנקנר. "מי זה מ ר רובינשטיין שילמד א ו ת י ! איך להתייחס בחשיבות לקרקעות המדינה..."

יום אחד, במהרה בימינו (?), נדע אם א"א הוא צדיק, אמיץ, שליח ציבור שבשבתו כחבר כנסת, שר, ראש עירייה, ראש מועצת המקרקעין וראש ממשלה פעל בכל מאודו לבניין הארץ ולחיזוק עוצמתה הכלכלית - או שהוא נוכל מושחת, לוקח אתנן, שבפיקחותו הושיב עצמו במכוון בצמתים הכי מרכזיים של המדינה וכלכלתה רק כדי לקחת, לדרוש, לגבות עוד ועוד ועוד.

במלכודת נפלו, או את המלכודת טמנו חלשי אופי ותאבי-בצע. האחרון שנפל, נכון לעכשיו (לכאורה. הכל לכאורה. כל מה שכתוב כאן הוא רק לכאורה), הוא דני דנקנר. ד"ד. עלייתו ונפילתו. המחליק מאגרא רמה לבירא עמיקתא. ממשפחות אצולת הממון, מהכי בכיר במשק לחשוד בתא מעצר. בדרך - סיפורים, אזהרות, סימנים, חששות, חשדות.

השלדים יוצאים

1997. משפחת דנקנר מצטרפת לתד אריסון ברכישת גרעין השליטה בבנק הפועלים. המימון, בעיקר מבנק לאומי, שקיבל בתמורה נייר - הערכת שווי מפוצצת של שווי קרקעות בריכות המלח בעתלית ואילת, שבבסיסה שינוי ייעוד מחקלאות ומסחר לבנייה למגורים - והמשפחה (בתירוץ ציוני שיש הכרח לבנות בתים לעולים מרוסיה) קיבלה מהמינהל, ימי עוזי וכסלר, לימים ראש החברה לפיתוח ירושלים, תנאים חורגים ויוצאי דופן.

1998. נוחי דנקנר, בן-דוד של דני, השניים שהובילו את המשפחה לבנק, מתמנה לסגן יו"ר.

1999. נוחי יוצא לעסקים עצמאיים באי.די.בי. דני מתמנה לסגן יו"ר, מעורב בחיי הבנק ויושב בחדר גדול תואם וצמוד ליו"ר שלמה נחמה.

2002. מתחיל ה"רומן" עם בנק ישראל. המפקח על הבנקים קובע כי בעל שליטה לא יכהן כיו"ר או סגן יו"ר ודורש מדנקנר לזוז. הוא נשאר "רק" דירקטור מעורב, יו"ר ומנכ"ל תעשיות מלח, יו"ר ישראכרט, דירקטור בבנק סיגניצ'ר, אז רשת בנקים אמריקניים שנשלטה על-ידי הפועלים (יום אחד עוד ייבדק החשש כי המכירה בוצעה גם כדי להוות מקור לדיבידנדים ובונוסים כבדים), וגם יו"ר פועלים שוקי הון, שממנו ירד עוד מדרגה למטה: חקירת רשות ניירות ערך וחשדות נגד המנכ"ל, מקורבו של היו"ר דנקנר, ניר ברונשטיין. התיק עבר לפרקליטות לפני כ-3 חודשים.

2007. שרי אריסון מפתיעה את השוק ואת הרגולטור כשהיא מרחיקה, מהרגע להרגע, את שלמה נחמה מהבנק. דני דנקנר מצליח לכפות עליה לרכוש את תעשיות מלח של המשפחה, הכוללת את חלקה בבנק. היא מפתיעה שוב וממנה אותו ליו"ר.

הוא מיתן את אגדות הבילויים התל-אביביים שלו ונכנס למשבר הסאב-פריים עוד לפני שלמד את כיווני משענת כיסא המנהלים שלו, והוא חוטף ביקורת אחר ביקורת, הפסד אחר הפסד.

2008. נגיד בנק ישראל סטנלי פישר קורא לאריסון: דנקנר החוצה. רשימה ארוכה של כשלי ניהול יוצאת מהמפקח רוני חזקיהו. הרושם הוא שד.ד, הבנקאי המתחיל עם תדמית כמו- צנועה, מתנהג כאילו הבנק של אמא שלו והכסף של אבא שלו. אין בעלי מניות, אין מפקידים, אין דירקטוריון ואין רגולטור. אריסון שוברת את הכלים ומתעקשת. מעמדה ומעמדו גולשים לצניחה מואצת.

2009. דנקנר בחוץ. אריסון מפצה על עקשנותה המופגנת והילדותית משהו וממנה אותו למנהל אריסון החזקות.

מארס 2010. מעצר ראשון. המשטרה מגלה כי נגד דנקנר מתנהלת זה מכבר חקירה בחשד כי בשבתו כיו"ר הפועלים ביצע עבירות פליליות ברמת טוהר המידות והפרת אמונים.

מאי 2010. מעצר שני. השלדים מהעבר מתחילים לצאת אט-אט מהארונות.

דני דנקנר / איור: גיל ג'יבלי
 דני דנקנר / איור: גיל ג'יבלי

stella-k@globes.co.il