במהלך ארבע השנים האחרונות, אנליסטים ואנשי פיננסים רבים "קברו" את הדולר, תוך שהם נושאים על נס את האירו. ההמלצות היו חד-משמעויות: לעבור מהדולר לאירו. היעד היה 1.6 דולר לאירו.
אולם, לאחר ארבע שנים שבהן התנפח האירו באופן מלאכותי, החלה ב-2010 הנסיגה הגדולה בערכו. מראשית מאי 2010 נוטשים את האירו ומתבצרים בדולר. הגורמים הפיננסיים הבינלאומיים נראים מבולבלים וחסרי כיוון. המציאות הכלכלית מבלבלת, ומביאה אותם לזגזוג חסר תקדים, וזאת כאשר המציאות היא, בסך הכל, התנפצות של עוד בלון מנופח - חוזקו המלאכותי של האירו.
נכון, גוש האירו אינו ארה"ב והאירו אינו הדולר. עם זאת, גוש האירו עדיין מייצג עוצמה כלכלית גדולה: 320 מיליון נפש ותוצר של 11.5 טריליון דולר (בהשוואה ל-310 מיליון נפש בארה"ב ותוצר של 14.5 טריליון דולר).
כלכלת הגוש היא כלכלה חזקה והחברות בגוש כולן מדינות תעשייתיות מפותחות, למרות החובות של חלקן ולמרות הבעיות שבפניהן ניצב הגוש. גוש האירו מהווה איחוד כלכלי ומוניטרי של 16 מדינות, עדיין ללא מדיניות פיסקלית משותפת ובעיקר ללא יכולת לגבות מסים ולהוציא הוצאות ברמה פדראלית, וזו חולשה שהגוש יהיה חייב לפתור.
אולם, המעבר למטבע אירופי משותף לפני 10 שנים היה מהלך היסטורי נכון וחכם. התחזקותו הקיצונית של המטבע האירופי יחסית לדולר האמריקני היא הבעיה, ולא עצם קיומו של האירו. ההתנפחות של האירו הייתה עוד "כשל שוק" זמני של הכלכלה העולמית במאה ה-21.
כל ילד הרי יודע מה סופו של כל בלון. מפליא לכן, שהגורמים הפיננסים הבינלאומיים הופתעו כל-כך מהיפוך המגמה החד בשער החליפין של האירו, וההיפוך הביא לפאניקה בשווקי ההון. אלו שקברו את הדולר מבינים עכשיו את האבסורד שבדבר, והם צריכים להסביר את טעותם: מה קרה היום שלא היה גלוי וידוע בארבע השנים האחרונות? היוונים שיקרו - הם אומרים. אולם, יוון כולה מהווה כ-3% בלבד מהגוש. ספרד לא שיקרה, פורטוגל לא רימתה, ואפילו איטליה דיווחה אמת. כל הנתונים היו גלויים ורק היה צריך לקרוא אותם כראוי.
הפסדים כבדים בעקבות השקעה סולידית
כשמנתחים את הנתונים של השנים האחרונות, האבסורד של התחזקות האירו בולט לעיני כל. כולם מבינים היום שהאירו חזק מדי, אולם עכשיו ישנם "מומחים", המביעים דעה קיצונית, ולדעתנו - אבסורדית, שהאירו יתמוטט וייעלם, וזו אכן סיבה לפאניקה. דעתנו, אותה אנו מביעים כבר תקופה ארוכה מאוד, גם כשזה היה פחות פופולרי, היא שהאירו הוא מטבע בינלאומי שצפוי להמשיך ולהתקיים לאורך זמן. אולם, הוא צפוי גם לחזור לערכו הכלכלי האמיתי.
האירו הושק בינואר 1999 לפי 1.17 דולר לאירו, ואין סיבה כלכלית שתומכת בשער חזק יותר. יותר מכך, התייצבות אפילו על יחס של 1 דולר ל-1 אירו אינה בעייתית, וייתכן ש-1:1 הוא שער החליפין הנכון. דווקא הפיחות החד באירו הוא שיעזור לאותן מדינות בגוש האירו, אשר לא היו תחרותיות יחסית לעולם שמחוץ לגוש האירו, להגדיל יצוא ולהקטין יבוא ולעודד בכך פעילות כלכלית שתביא לצמיחה מהירה יותר.
ארה"ב היא הכלכלה הדומיננטית, שתוביל את הכלכלה העולמית בשנים הקרובות, הדולר הוא המטבע המרכזי בעולם, וכך זה יהיה כנראה גם בעתיד הנראה לעין. אולם, גם האירו הינו מטבע בינלאומי חשוב ומשמעותי אשר כ-30% מהרזרבות מושקעות בו. הרזרבות שמחזיקות הממשלות בעולם הן בסדר גודל של 7 טריליון דולר, מהם כ-5 טריליון בדולר וכ-2 טריליון דולר באירו.
ההערכות הן שסין לבדה מחזיקה ביותר מ-700 מיליארד דולר באירו. המדינות הערביות שמפיקות נפט מחזיקות, כנראה, ביותר מ-300 מיליארד דולר באירו. נפילת האירו ל-1.23 דולר גרמה לגופים חיצונים לגוש האירו, המחזיקים באג"ח באירו, הפסדים של מאות מיליארדי דולרים. זוהי הסיבה האמיתית לפאניקה.
כל אותם "חכמים" שעברו לאירו מהדולר וגרמו לפיחות הדולר, מתחילים במנוסה חזרה לדולר, וגורמים לפיחות האירו. הדוגמה הבולטת היא סין, שהפסיקה לקנות אג"ח דולרי לפני כשבעה חודשים ועברה לאג"ח באירו. היום היא חזרה לקנות אג"ח דולרי, כנראה בקצב חודשי של כ-20 מיליארד דולר.
היו גם "חכמים" בציון, שיעצו ליצואנים הישראלים לעבור ליצוא לגוש האירו "הפורח". והיו כאלו שמכרו דולרים לפי שער של כ-1.55 דולר לאירו ועכשיו הם קונים חזרה לפי 1.23 דולר, לאחר הפסד של כ-20%. זו סיבה מאוד טובה לפאניקה, שלא תיעלם, כנראה, עד ששער האירו יתייצב. אם האירו יתייצב ביחס של 1:1 (דולר לאירו), ההפסד המצטבר מהשיא עלול להגיע לכ-35%, וזאת כאשר אחזקת רזרבות ועודפים באירו נחשבה כהשקעה סולידית.
להערכתי, לא החשש מחדלות פירעון של יוון הכניס את העולם לפאניקה, אלא האפשרות שהאירו יהיה שווה הרבה פחות עשתה את זה. היוונים יפרעו את האג"ח, וגם אם לא, תהיה לכך חשיבות מעטה, שכן יוון מהווה 0.5% מהכלכלה העולמית וכ-3% בלבד מכלכלת גוש האירו. זוהי האמת על המשבר הנוכחי. יוון, טעות סטטיסטית בכלכלה העולמית, נבחרה כ"תירוץ" רעוע להסביר את התכווצותו הפתאומית של האירו שנופח ללא כל היגיון כלכלי.
בלונדון הייאוש לא נעשה יותר נוח
ארבע המדינות הגדולות החברות בגוש (גרמניה, צרפת, איטליה וספרד) הן מעצמות כלכליות, המהוות כ-77% מהתוצר של הגוש. זהו גוש כלכלי עם אינטרסים ברורים שלא צפוי להתפרק. נהפוך הוא. המשבר האחרון דווקא עשוי לחזק את האיחוד האירופי ואת גרמניה, מנהיגת גוש האירו. תוכנית המימון בסך של כ-1 טריליון דולר מראה את העוצמה של גוש האירו ושל העולם המפותח, את המחויבות וההתגייסות הפוליטית כדי למנוע הידרדרות ולהחליש פאניקה בשווקים.
הקרן בסך 1 טריליון דולר, שהוקמה לטובת החובות של חברות האיחוד האירופי, משותפת לאיחוד האירופי ולקרן המטבע העולמית. כלומר, גם במקרה זה, ארה"ב כנראה היא הדומיננטית והיא זו שעזרה, בעזרת קרן המטבע, להגיע לסכום גדול כזה. ברור שאירופה חזקה היא חלק מהאינטרס האמריקני. לדעתנו, ארה"ב היא זו שתשמש כ"קטר" של הצמיחה בשנים הקרובות, והאיחוד האירופי יהיה "שחקן משני".
ולסיום, ישנם המהללים את אנגליה על שלא הצטרפה לגוש האירו. אולם עיון בנתונים מבהיר שאנגליה "הלכה בלי, והתנהגה עם". הפאונד התנפח באוויר חם, מ-1.6 דולר לפאונד ל-2 דולר בשיא של 2008. עכשיו - נפילה לשפל של 1.43 דולר.
המציאות הכלכלית של אנגליה אינה עדיפה על זו של גוש האירו. עם גירעון ממשלתי של 10% תוצר, כמו יוון והגרועות שבמדינות ה-OECD, עם גירעון במאזן התשלומים, עם שיעור אבטלה גבוה ועם צמיחה אטית. מהניסיון של אנגליה ניתן להסיק, שלא המטבע המשותף קלקל לצרפת, לספרד ולאיטליה את הכלכלה, ועל כן נטישת גוש האירו לא תפתור להן את הבעיה, אלא כנראה תחמיר אותה.