אל תחפשו כדורגל במונדיאל

אל תחפשו בדרא"פ 2010 את התותים והקצפת של ליגת האלופות. הכסף הגדול שנכנס לכדורגל האירופי וחוק בוסמן השאירו מאחור את כדורגל הנבחרות הישן והמוכר. אבל מי צריך כדורגל, כשיש דרמות ושחקנים שמוכנים להשאיר את הלב על המגרש בשביל המדינה שלהם

‎אין לי כוונה להיות כמו האנשים המרגיזים שנכנסים למסיבה באמצע ומבקשים להחליש את המוזיקה. המונדיאל הוא באמת חגיגה גדולה. אבל בעיני, ההתרגשות הענקית סביבו מגיעה ממקומות לא נכונים. כי בכל הקשור לכדורגל נטו, המונדיאל הוא טורניר די גרוע.

ההסבר לקביעה "הדרמטית" הזאת יגיע מייד. אבל קודם כל, כמה מילים על אותם מקומות לא נכונים. ההתרגשות הזאת סביב המונדיאל מגיעה כתוצאה מבאזז תקשורתי כלל-עולמי. אפילו תושבי ישראל (שלא שלחה נציגה למונדיאל) מתקשים לברוח מזה: יש פרסומות למונדיאל בפריים-טיים של ערוצי הברודקאסט, יש שלטי חוצות, יש כתבות ומגזינים מיוחדים בכל העיתונים, יש ערוצי ספיישל באתרי האינטרנט, וכמובן שיש טלוויזיות חדשות במבצע לצרכנים, כדי שכולנו נוכל לראות את המונדיאל "כמו שצריך".

תרצו או לא תרצו - למשך חדש אחד, כולנו חייבים לצרוך את המונדיאל. כי ככה מכתיבים לנו.

***

רמת ההייפ שעושים למונדיאל עולה כל ארבע שנים ביחס הפוך לרמת הכדורגל המידרדרת במונדיאל. איטליה לקחה את הטורניר ב-2006 בזכות בונקר; ברזיל ב-2002 היתה נבחרת אפורה שלא נתנה אפילו משחק אחד גדול; צרפת 1998? בדרך לגמר היא כמעט הפסידה לפרגוואי וקרואטיה; ברזיל 1994 - עוד תצוגה חיוורת, בלי "ז'וגו בוניטו" ובלי נעליים; ובואו לא נרחיב על מונדיאל 1990 הנורא ועל הזוכה שלו, כי באמת שכל מילה תהיה מיותרת. אין סיבה להניח שמשהו ישתנה בדרום אפריקה 2010.

***

בעצם, לא מדויק להגיד שרמת כדורגל הנבחרות הידרדרה לשפל. יותר נכון לנסח את זה ככה: רמת כדורגל המועדונים השתפרה פלאים ועקפה בסיבוב את כדורגל הנבחרות. הצ'מפיונס ליג הוא הבמה המרכזית היום למי שרוצה לראות כדורגל איכותי. נסו להיזכר במשחק אחד גדול באמת שראיתם במונדיאלים האחרונים. לא הצלחתם? עכשיו תיזכרו בהצגות של ברצלונה, ארסנל, ליברפול, ומנצ'סטר יונייטד מהשנים הקודמות.

ההסבר העיקרי לתופעה הוא כמובן חוק בוסמן שנכנס לתוקף ב-1995 והוביל לביטול הגבלת מכסת הזרים בליגות האירופיות. בין-לילה, פוטנציאל בחירת השחקנים של המאמנים קפץ לשחקים. בעוד שמאמן נבחרת יכול לבחור שחקנים מתוך מאגר של 30-40 מועמדים פוטנציאליים, למועדונים הגדולים עם הכסף יש אפשרות לבחור שחקנים מתוך מאגר כמעט אינסופי.

רוב הקבוצות הגדולות באירופה השכילו להבין שהעמדת סגל מנופח בליגיוני זרים יקרים היא הדרך הכי מהירה להצלחה. בהרכב שאיתו עלתה אינטר לגמר ליגת האלופות לפני חודש וחצי לא היה אפילו איטלקי אחד. אבל נבחרת איטליה למונדיאל תורכב כולה מ-23 שחקנים מהליגה האיטלקית, ואף אחד מהם לא שיחק העונה באלופת איטליה.

לעניין הרמה אפשר להוסיף כמובן גם את הכימיה הבלתי אפשרית בין חבורת שחקנים שמתכנסת חודש לפני המשחקים. אין תחליף לאימונים היומיומיים על פני עונה שלמה, שיש רק ברמת המועדונים.

***

‏גם הכניסה של הכסף הגדול לכדורגל האירופי אחראית ליצירת הפערים בין כדורגל נבחרות לכדורגל מועדונים. מועדוני הכדורגל הגדולים בעולם שייכים היום לאוליגרכים, שייח'ים, או סתם אנשים עשירים ומשועממים שאוהבים להשתעשע. נבחרות כדורגל, לעומת זאת, שייכות להתאחדויות כדורגל שממומנות ברוב המקרים על-ידי הממשלות המקומיות. והכיסים הפרטיים והבלתי מרוסנים, לנצח יהיו עמוקים יותר מהכיסים המפוקחים והמבוקרים היטב של המגזר הציבורי.

איך זה קשור לכדורגל? נבחרות לא יכולות להרשות לעצמן לעבוד עם אנשי המקצוע הטובים ביותר. קאפלו הוא המאמן המרוויח ביותר מבין כל המנג'רים במונדיאל הקרוב - השתכר 6 מיליון ליש"ט בעונה החולפת כדי לאמן את נבחרת אנגליה. המאמן הכי מרוויח במגזר הפרטי השנה - ז'וזה מוריניו - הרוויח באינטר שכר כפול מזה של קאפלו.

ברזיל וארגנטינה מובלות על-ידי דונגה ומראדונה, אגדות מקומיות שקיבלו את הצ'אנס אך ורק בגלל שהם אגדות מקומיות; לספרד (דל בוסקה) ואיטליה (ליפי) יש מאמנים מבוגרים שנמצאים כבר אחרי השיא; בגרמניה המאמן הוא יואכים לב, אחד שיש לו עוד המון מה להוכיח; ולצרפת יש בתפקיד המאמן ליצן.

למה פיגורות כמו מוריניו, גווארדיולה, ונגר, פרגוסון ואנצ'לוטי אפילו לא שוקלים לאמן נבחרות לאומיות? כי מאמנים בשיא הקריירה מעדיפים לעבוד במקומות שבהם מתגמלים אותם הכי טוב בעבור היכולות שלהם.

***‏

‏‏אבל בואו נסיים בנימה חיובית. הרי מה בסופו של דבר אנחנו מחפשים? התותים והקצפת של ליגת האלופות הרי יחכו לנו כמו בכל שנה החל מחודש ספטמבר. עכשיו זה הזמן לדרמות. כבר ראינו שדרמה בכדורגל (ודרמות הן דבר נפוץ בטורנירי נוק-אאוט) הופכת את הרמה על המגרש לכמעט חסרת חשיבות.

תוסיפו לזה את האלמנטים הלאומיים הייחודיים רק למונדיאל. אותם מפגני פטריוטיות שמחממים את הלבבות הכי ציניים. כשליאו מסי יעלה למגרש, אומה שלמה של 40 מיליון איש תעצור נשימתה. קאקה, ולו לחודש אחד, יהיה קונצנזוס אצל 190 מיליון אנשים. במקומות כמו אלג'יריה, סלובניה, הולנד, מקסיקו, יוון, חוף השנהב, אנגליה ועוד - העולם באמת ייעצר מלכת.‏