אצלנו יש אצולת ממון בלבד. בדהירתה אל פסגת ארץ ועולם, היא דרסה כל אצולה אחרת שנקרתה בדרכה האצולה הישראלית, על אף שהיא עדיין בחיתוליה, מתנקזת כל כולה אל ההון והממון.
כל ההישגים המדהימים של ישראל בשישה עשורים של קיום ריבוני הולידו אצולה בוהקת ומנקרת עיניים במיוחד. מדובר בישראלים שהשליכו את יהבם על העושר, וכבשו אותו. מי במיליונים, מי במיליארדים.
אין כמעט עיתון שלא מסקר אותם מכף רגל ועד ראש. אין כמעט פוליטיקאי שלא סוגד להם כמו היו לוחות הברית. אין כמעט ישראלי שלא מפנטז להידמות להם. זהו החלום הישראלי נוסח שנות ה-2000: להיות שייך לאצולת הממון.
יצרנו מדענים עולמיים. המצאנו המצאות עולמיות. הצמחנו מוזיקאים עולמיים. בנינו תמהיל הטרוגני מפזורה שעלתה מיותר מ-100 ארצות. ובכל זאת, הישראלי פיתח השתוקקות חסרת מעצורים להתחכך באיש הון, לעבוד אצלו או להימצא בטווח ראייה ממנו.
זהו הישג מפוקפק. הוא התגלה כמחלה מידבקת. הכרתי ראשי מדינה, ממנחם בגין והלאה, כששימשתי כעיתונאי. למעט יצחק שמיר, שאף את ארוחותיו אכל מתבשיל שהכינה לו רעייתו על בסיס יומי, כל האחרים נשאבו בטבעיות מעוררת סלידה לתוך אצולת ההון.
ראיתי איך שמעון פרס נמחק כל אימת שגופו התקרב לנציג אצולת ההון. ראיתי איך אהוד ברק נהפך מגיבור ישראלי לאיש רודף הון בהמשך חייו. ראיתי גם את חיוכו הרחב של אריאל שרון כשהוקף בנציגים של אותה אצולה, שהעטירו עליו חיבה ואהבה. ועלה על כולם אהוד אולמרט, שהחשיב את עמדתו של אדם רק על פי מעמדו הכלכלי. כל מי שראה אותו מתחכך בנציגי האצולה ראה את קריסתה של הישראליות הפשוטה לטובת ישראליות רודפת בצע, שכמו נלקחה מדמותו השייקספירית של שיילוק.
בזכות מעמדה הכמעט אלוהי של אצולת הממון בישראל, היא יכלה להשפיע על מנהיגי המדינה שיכניסו קצת יותר צדק בחיינו, וקצת פחות פערים בין עשירים ועניים. חבריה יכלו לנצל את השפעתם המאגית על קברניטי המדינה, כדי להבין את חשיבותן של הסולידריות והחמלה בחברה הישראלית. לצערי, זה לא קרה. תחת זאת אצולת הממון שלנו ניצחה על אורגיה של תאוות בצע וחמדנות, שהעצימו את התהום הפעורה בין המרוויחים הגדולים לפשוטי העם.
אילו יכולתי להעניק עצה בחינם לחברי מועדון אצולת הממון שלנו, הייתי מזהיר אותם מזעמו של הרחוב שחש שעושקים אותו. הייתי מזהיר אותם מהתעשרות יתר על חשבון השאר. הייתי מסביר להם שתחושת אי הצדק מגבירה ניכור, זעם ושנאה.
יש אצולה בישראל, והיא אצולת ממון בלבד. בדהירתה אל פסגת ארץ ועולם היא דרסה כל אצולה אחרת שנקרתה בדרכה ושאינה קשורה בקשרי ממון. יש לה סדר פנימי וקודים פנימיים, והיא נוהגת כמו הייתה קרטל של אינטרסים דומים וצולבים. חבריה נפגשים זה עם זה, נופשים זה עם זה, ואף נקשרים זה עם זה בבריתות משפחתיות. היא עשויה לזכות בלגיטימיות, רק אם תדע להיות אצולה משתפת, שמחוברת לרחשי הציבור הרחב.
הכותב הוא חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה
הטור השלם פורסם במגזין לייד גלובס שהופץ למנויים השבוע