שנה אחרי המפץ: תעשיית הסולאר תקועה - אבל הפוטנציאל קיים

עד יולי 2009 פעלו בישראל 40 חברות בתחום האנרגיה הסולארית, אבל תיקון בהסדרה אפשר להן לקבל מימון מהבנקים והכפיל את התעשייה כמעט בן לילה ■ בינתיים היזמים תקועים, אבל לא מוותרים

בדיוק לפני שנה, ביולי 2009, נרשם המפץ הגדול של תעשיית האנרגיה הסולארית המקומית. עד אז פעלו בשוק המקומי רק כ-40 חברות, 30 מהן הצטרפו לתעשייה חצי שנה קודם - בינואר 2009 - עת ניתן היתר בנייה של מערכות על גגות. אך החסם המשמעותי ביותר - הגישה למימון מהבנקים - הוסר רק בחודש יולי, כשתיקון בהסדרה למערכות הסולאריות אפשר לבנקים לראות בתזרים ההכנסות של החברות בטוחה כלכלית.

כך, במהירות בזק, התפתחה תעשייה של אנרגיה סולארית בארץ והכפילה את עצמה לכדי 80 חברות. הענף החדש התפתח בריצה בעיקר על רקע תעריפים אטרקטיביים שנקבעו באותה עת. המחיר שנקבע הוצמד למדד, וכך תעריף שהיה אמור להיות בתחילה 1.97 שקל לקוט"ש (קילוואט-שעה) הפך במהרה ל-2.04 שקל לקוט"ש בעקבות המדד. המחירים היו אפילו דמיוניים ברמת שיעורי התשואה.

היו לכך שתי סיבות: האחת נבעה מהמשבר שפקד את העולם בשלהי 2008 ויצר האטה בשוק ההיי-טק, מה שהביא להקטנת הביקושים לסיליקון ולהוזלת מחירי הפנלים הסולאריים. הסיבה השנייה הייתה הכניסה המאסיבית של התעשייה הסינית לתחום הסולארי, דבר שהוזיל גם הוא את עלויות הייצור.

"המחיר שנקבע היה מחיר שידעו אותו באמצע 2008, קודם המשבר, וכשהגיעו להתקין את הפאנלים בשלהי 2009, המחיר של המערכת ירד ב-25%", מסביר אמיר מאיר, אחד משלושת הבעלים של קבוצת א.מ.נ סולאר סיסטמס, שנולדה לתוך הגל הזה. "נוצרה אז הזדמנות יוצאת דופן מבחינת שיעורי התשואה על ההון וכדאיות ההשקעה".

מאיר חוזר לאותה מצוקת מימון, שמרגע שהרגולציה פתרה אותה, התחיל לדבריו ה"בום הגדול". "בתקופה של 3-4 חודשים אזלה מכסה שהייתה אמורה להספיק עד 2014. נתנו מכסה של 35 מגוואט במערכות מסחריות של עד 50 קילוואט. באמצע דצמבר 2009 הבקשות כבר הגיעו ל-45 מגוואט, ובאופן חריג אישרו את 10 המגוואט העודפים כדי לא לגרום לאנשים בעיה", הוא מספר.

סחורה סינית זולה? תלוי של מי

מאיר הוא, כאמור, אחד משלושת הבעלים של א.מ.נ סולאר, שהם ראשי התיבות של משרד רו"ח אזולאי-מאיר-נחום, שהקימה את החברה המנהלת שתי פעולות עיקרית: א.מ.נ מערכות סולאריות, שמבצעת השקעות במערכות סולאריות; וא.מ.נ סאן סולאר, שמוכרת ומתקינה מערכות, כולל חוות סולאריות.

כל החברות בתעשיית האינסטנט הזאת, כמו גם א.מ.נ סולאר מנסות לכבוש לעצמן מעמד של מובילות. א.מ.נ נצמדת למערכות של חברת סאנטק הסינית, יצרנית הפאנלים הסולאריים הגדולה בעולם, שאיכות מוצריה שנויה במחלוקת. "אני חוזר עכשיו מסיור לימודי בסין, ולמדתי שם על הכלכלה הסינית. האבחנה הנכונה היא לעשות בידול בין סוגי החברות הסיניות. סאנטק לא מייצגת את התדמית של המוצר הזול. גם כשעובדים עם היצרנים האירופים צריך לדעת לאתר את היצרנים הטובים, וכך גם אצל הסינים", מסנגר מאיר על הספקית שלו.

"השקענו הרבה זמן, אנרגיה וכסף בפיתוח קשרי העבודה מול הספקים האלה. לאחר שעברנו על 20 היצרנים הגדולים בתחום, הגענו למסקנה שסאנטק היא זו שצריך לבחור בה. יש לה שישה נציגים בארץ ואנחנו אחד מהם. היא עובדת עם פז, שיכון ובינוי וגם איתנו. זאת אומרת שהיא לא עובדת עם כל אחד", הוא טוען.

מנסים לסגור חוזים

איכות מובחרת או לא, א.מ.נ סולאר לא בונה רק על יבוא ולאחרונה אישר לה משרד התמ"ת הקצאה של 3.5 דונם להקמת מפעל לייצור פאנלים סולאריים בגליל התחתון. המפעל מיועד לקום בעלות של כ-3 מיליון דולר, והחברה בוחנת כעת סוגי פאנלים ופסי ייצור שונים למפעל.

ההשקעה המתוכננת במפעל היא רק חלק ממערך ההשקעות שהחברה ביצעה בתעשיית הסולאר, לאחר ששמה כ-50 מיליון שקל מהכיס בהקמת שש חוות סולאריות בתור אינטגרטורית. החווה הראשונה היא במושב מולדת, שם היא כבר קיבלה אישור להקמת חווה סולארית בהיקף ייצור של 600 קילוואט. שאר החוות נמצאות בתהליכי קידום שונים וביחד מיועדות לספק 5 מגוואט, לכשיסתיים תהליך ההקמה המתוכנן לסוף 2011.

מלבד החוות הללו, מחזיקה א.מ.נ סולאר לדבריה בכ-30 חוזים להתקנת מערכות סולאריות קטנות (של עד 50 קילוואט) בהיקף כספי כולל של 30 מיליון שקל. על הפרק קיימים עוד 20 חוזים פוטנציאליים שצפויים להיסגר בתקופה הקרובה.

על אף התחרות העזה בשוק האנרגיה הסולארית הישראלי, בא.מ.נ סולאר משדרים אופטימיות. מאיר מקווה שהחברה שלו תתפוס נתח של 10%-15% מהשוק המקומי, משמע מכירות של 150-200 מיליון שקל. "אני מעריך שלא יהיו פה הפתעות יוצאות דופן, וששיעור הרווח בשורה התחתונה יעמוד על 5%-10%. היינו רוצים להרוויח הרבה יותר, אבל זה מה שהרגולציה מאפשרת".

עתיד עם פוטנציאל

בינתיים, התעשייה הסולארית המקומית שקועה בבוץ. רשות החשמל פרסמה מכסות ייצור מצומצמות שאינן עולות בקנה אחד עם היעד לפיו עד שנת 2020 כ-20% מהאנרגיה תיוצר ממקורות מתחדשים, ואינן פוגשות את ההיערכות של התעשייה המקומית. בנוסף, למעט רישיון ייצור אחד שהעניקה לחברת ערבה פאוור, רשות החשמל אינה מעניקה כרגע רישיונות ייצור.

מתבקשת השאלה, האם ואיזה עתיד צפוי לשוק המקומי? מאיר, כמובן, שותף לביקורת נגד הרגולציה בתחום האנרגיה הנקייה במדינה, אבל שומר על אופטימיות. לפחות לגבי הצפוי בעולם. "בהחלט אפשרי שבעשור הקרוב גם המחירים וגם הפיתוחים הטכנולוגיים יביאו לכך שמחירי המערכות יוכלו לעמוד בפני עצמם או עם סובסידיה קטנה. ככל שזה יקרה, כך היקף הפעילות יגדל", הוא אומר.

"אני מאמין שהפיתוחים הטכנולוגיים לא רק ישפרו מערכות קיימות אלא שיהיו דורות חדשים של מערכות עם טכנולוגיה חכמה יותר. צריך לחשוב עשור קדימה - זו לא תעשייה לשנתיים", מוסיף מאיר. "אחת הסוגיות היא להצליח לחזות את ההתנהלות בשווקים, ומה שקורה הוא שמדינות נוספות התחילו לאמץ את הנושא. מצד שני, בארה"ב השוק הזה בכלל עוד לא התחיל. יש להם פחות מ-1 ג'יגוואט מותקן כשבגרמניה יש כבר 8 גי'גוואט מותקן. לכן, אני רואה ברמה העולמית שוק מרתק עם המון פוטנציאל".