החגיגה הגדולה עוד לפנינו

1. לאן נעלם הרפורמטור? איפה הוא המהפכן? מאז כניסת בנימין נתניהו לתפקיד ראש הממשלה הוא עסוק בלשרוד, ורק בולם רפורמות ומהלכים הכרחיים: אין העלאת שכר מינימום; אין הפחתת שכר הבכירים; אין הפחתת דמי ניהול; אין רפורמות מבניות ואין פתרון לזינוק מחירי הדירות. ביום שישי נראה היה כי "הביבי" של פעם חזר, לפחות לכמה דקות. כל דמיון בין ראש הממשלה נתניהו (2010) לבין שר האוצר ביבי (2003) מקרי בלבד.

הוא הכריע בסוגיה הקריטית של תקציב 2011-2012: תקציב הביטחון יגדל ב-2.7 מיליארד שקל פחות מהמתוכנן, וגיל הפרישה של משרתי הקבע יגדל ל-50 בממוצע. כולם חשבו שהתקפלות ביטול מע''מ פירות וירקות המבישה תחזור. אחרי תרדמת של שנה וחצי בשלטון שבהן לא עשה כלום, נתניהו עשה מהלך חשוב ומקורי: לא התקפל.

2. שר הביטחון, אהוד ברק, סיפק שוב מיני-דרמה יוונית קלאסית: הוא היה יכול להיות הגיבור המנצח, אך ברגע האחרון נהפך למפסיד האולטימטיבי. ברק התנגד נחרצות לכל פגיעה מזערית בתקציב הביטחון. הוא לא הבין לאן נושבת הרוח. הוא לא הבין כי כיסי השומן בתקציב הביטחון תפחו להיקפים שכבר אי אפשר היה להסתירם. הוא לא הבין כי במצבו הפוליטי הסופני, הוא חייב 'מהפכה' ב'משהו' כדי להישאר בחיים.

במקום לקחת את המושכות ולהכריז על מהפכה במערכת הביטחון בראשותו, החליט ברק ללכת ראש בראש נגד שטייניץ. ברק, כמנהיג הסוציאל -דמוקרטיה בישראל, היה צריך להכריז כי הנשק האמיתי של ישראל הוא החינוך והרווחה. צירוף הנסיבות שוב סידר לו הזדמנות פז כדי לקום לתחייה. אבל הוא חשב שהוא יכול על כולם, כמיטב הרגלו. נראה כי שר הביטחון לומד רק בדרך הקשה.

3. שלא יהיו אי הבנות: החגיגה בצה''ל ובמערכת הביטחון תימשך. תקציב הביטחון לא קוצץ - הוא יגדל משמעותית. גיל הפרישה אכן יעלה ל-50, אבל כדי לקבל פרופורציות כדאי להזכיר כי שאר האזרחים פורשים בגיל 67. עדיין הציבור הישראלי ייאלץ לעבוד 68% יותר ממשרתי הקבע כדי לזכות בפנסיה.

אכן נתניהו ושטייניץ ביצעו מהלך חשוב - אבל הוא לא היסטורי ולא מהפכני. הכסף שמנעו מהצבא עכשיו יגיע אליו בעוד שנתיים, כפי שנקבע במתווה ברודט: תוספת של 100 מיליארד שקל בעשור. במילים פשוטות, תוספת של 10 מיליארד שקל בממוצע בכל שנה. תהליך התייעלות בצה''ל עוד לא התחיל: התהליכים האמיתיים, כגון קיצור שירות החובה והאזרוח, עדיין לא קרמו עור וגידים. מה שנעשה היה המינימום שבמינימום.

4. חגיגות הניצחון של שר האוצר, המנצח הגדול, תמו הבוקר. זאת, משום שהסיכוי שיעביר את התקציב גם בכנסת כפי שהעבירו בממשלה שואף לאפס. עכשיו מתחילה המלחמה האמיתית: חברי ועדת הכספים, לרבות היו''ר משה גפני, כבר הוכיחו כי הם יודעים איך לגרום לשטייניץ להזיע. גם גדודי הלוביסטים יצטרפו לחגיגה. נראה כי הפעם שטייניץ יצטרך לפתוח את הארנק כדי לתת לתקציב שלו צ'אנס לשרוד. אישור התקציב בכנסת יתבצע בתקופה פוליטית רגישה מאוד. ליברמן זועם על נתניהו ועל התקציב והצביע נגדו בממשלה; ברק עלול לדרוש עוד סוכריות, כולל העלאת תקציב הביטחון בחזרה; השקט של שרי ש''ס, על אף הפגיעה הקשה בקצבאות, רק צריך להטריד - הם שומרים את כל אנרגיות הלחימה לדבר האמיתי: הכנסת.

שטייניץ רוצה תקציב מאוזן ואחראי, אבל נתניהו רוצה ממשלה ואת כסאו לעוד כמה שנים; נתניהו הוא זה שיכריע. ראש הממשלה הנוכחי כבר הוכיח שהוא מוכן לשלם מעל ומעבר על מנת לשרוד, ושותפיו לקואליציה יודעים זאת.