מי אישר את תקציב המבקר?

כולם מפחדים ממבקר המדינה. לכן, אולי, אף אחד לא מעז לבקר את ההתנהלות הכספית של משרו ולא לנהל דיון שקוף וגלוי בתקציבו ובשכר אנשיו. אם לא היה גם לנו לא נעים מכבוד המבקר, היינו אומרים שההפקרות חוגגת. אבל מי מעז להסתבך.

כך קורה ששנה אחר שנה מאשרות שתי ועדות כנסת חשובות ביותר - ועדת הכספים והוועדה לביקורת המדינה - את התקציבים שמגישים להם המבקרים לדורותיהם, עם מעט מאוד ביקורת או התנגדות.

באופן כמעט מסורתי, שומר מבקר המדינה על עצמאות בהחלטות הכספיות שלו, וגם היום אומר יו"ר הוועדה שיש לשמור על עצמאות זו בשל החשש מהשפעת המבוקרים על המבקרים. אלא שבסרט הזה כבר היינו, גם כשנחשפו אי-הסדרים הכספיים בבנק ישראל נטען כי עצמאותו בקביעת השכר המפליג של עובדיו היא קריטית לעצמאותו בהחלטות הריבית. שכן אפשר, אולי, שמשרד האוצר "יסחט" את השכר בדרישות ריבית.

טיעונים דומים נשמעו גם מהאוניברסיטאות, שבמשך עשרות שנים סירבו לדווח על פעילותן הכספית והסכמי השכר שלהן בטענה של "שמירה על חופש אקדמי". כאילו יבוא הממונה על השכר ויכפה עליהן תוצאות מחקרים אקדמיים בתמורה לאישור שכר גבוה. הסיפורים הללו נגמרו בזמן היועץ המשפטי הקודם, מני מזוז. בנק ישראל עצמאי בהחלטות ריבית והאקדמיה נותרה עצמאית במחקרים ונושאי לימוד, אבל שכר העובדים, בהיותם תאגידים ציבוריים, בדרך להיות מפוקח, כמו כל שכר אחר במגזר הציבורי, על ידי המפקח על השכר באוצר.

על משרד המבקר כתב ב-1994 היועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן יאיר, ש"אין קשר בין עניין הבטחת עצמאותו של מבקר המדינה לבין זכותו הבלעדית לקבוע את עדכון שכרם של עובדי משרד המבקר. עדכון השכר אינו יכול להיקבע באופן בלעדי על ידי מבקר המדינה ללא תאום עם האוצר".

עכשיו שאלה: איך ישמור המבקר על האוטוריטה המוסרית, שבלעדיה הוא מיותר, כשהוא עצמו לא מקיים את הנחיות היועץ המשפטי לממשלה? איך הוא יכול לבקר את אי-שקיפות השכר בבנק ישראל, באוניברסיטאות, בנמלים, בחברת החשמל, כשהתקציב שלו עצמו לא שקוף ושכר עובדיו לא מפוקח ציבורית?

בעתיד עלול להגיע מבקר מדינה שיגיד למה לי לבקר תופעות שכר שליליות, כשאצלי בבית הנושא עמום ולא מפוקח. בכך עלול מבקר למנוע עצמו מביקורת במובן של מי שיש לו חמאה על הראש לא עומד בשמש.