הפאדיחה של המלך לינדנשטראוס

איזו "פאדיחה" קרתה השבוע למלך לינדנשטראוס הראשון, המכונה בפי העם קינג לינדי הראשון.

הוא הופתע, הוא נדהם, הוא לא הצליח לשמור על איפוק, הוא התפרץ, צעק, העליב, "ממש השתולל", ובהודעה הרשמית "תקף בחריפות" את השתתפותו של הממונה על השכר באוצר בדיון על הדו"ח הכספי של משרדו.

בכך חשף המבקר את תמצית חולשותיו: כבוד, שליטה, האדרה עצמית. הוא ורק הוא הבוס הגדול האחד, היחיד והבלעדי האמון על מאות מיליוני שקלים לשנה, כספי ציבור. ולאף אחד, לאף אחד (!) אסור לומר מילת ביקורת על אופן השימוש בהם, בטח לא לפקיד המדינה הממונה על כך.

באותו יום, ב', למחרת, ג', ולאורך השבוע הוא מצא עצמו בכותרות לגמרי לא מחמיאות. לינ' שכח שמי שעושה הכול למען פרסום מקבל אותו גם כשהוא מאוד לא רוצה בו. גם כשהוא נחשף כמי שמעדיף את אפלוליות חדר הוועדה החלושה בכנסת על פני אור השמש הציבורי השקוף.

מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס נפל השבוע לבור שכרה בעצמו. זה קרה, כמה מביך, דווקא במקום שבו הרגיש עד היום הכי חזק, הכי נערץ, הכי מפחיד, הכי מונרך: הוועדה לביקורת המדינה. חבורה נכלולית שמתבטלת בפניו, רועדת ממנו ולא מעזה לבצע את "שליחותה": לפקח על ההתנהלות הכספית, הבעייתית, הבזבזנית, הסגורה והלא מפוקחת של משרד מבקר המדינה.

סיפור השבוע מתחיל ביום ראשון. למחרת, יום ב', עמדה הוועדה לביקורת המדינה בכנסת "לקיים דיון" (לא דיון ולא נעליים...) על אישור תקציב מבקר המדינה. בידינו נחו שני מסמכים ציבוריים: ניתוח הצעת התקציב של משרד מבקר המדינה לשנת 2009, שנחתם ביולי 2009 והוגש לוועדת הכספים של הכנסת, וניתוח תקציב הביצוע של משרד מבקר המדינה לשנת 2009, טיוטה שנחתמה בסוף יוני 2010.

שני מסמכים ציבוריים. נכתבו בכנסת, על ידי מרכז המחקר והמידע, המחלקה לפיקוח תקציבי, על ידי הכלכלן תמיר אגמון, באישור מנהל המחלקה לפיקוח תקציבי, עמי צדיק. באתר המבקר מצאנו רק את הצעות התקציב לשנת 2007 ו-2008. זהו זה.

קראנו, בדקנו. הנתונים על משמעותם היו מביכים. למשל:

1. בשנים 2005-2009 חל גידול בשיעור מצטבר של 31.2% בהוצאות השכר של עובדי משרד המבקר.
2. השכר הממוצע של עובדי משרד המבקר גבוה ב-165% מהשכר הממוצע במשק, ב-73% מהשכר הממוצע של עובדי המדינה. היו עוד סיפורים מעניינים: התקציב קופץ משנה לשנה - 9.6% ב-2009; 16.4% ב-2010.
3. שיעורי הניצול של התקציב המאושר מסתובבים סביב 65% ועודפי תקציב הנגררים משנה לשנה.
4. פרטים על פריסת אימפריית נדל"ן חדשה. 28 מיליון שקל לבניין לשימור מימי המנדט ברחוב חסן שוקרי בחיפה, שנכנסו אליו לפני חודש. משרדים בהשכרה ברחוב הארבעה, לב העסקים בתל אביב. 160 מיליון שקל, נכון להיום, עבור בניית בית המבקר בקריית הלאום, באותו קו עם נשיאת העליון דורית ביניש, יו"ר הכנסת ראובן ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו.

משיחות התברר כי ישיבת הוועדה תהיה סגורה גם לעיתונאים וגם לאגף התקציבים והממונה על השכר באוצר. טלפונים ליו"ר הוועדה יואל חסון העלו סוג של גמגום: אה... לא, לא מונע כניסה לעיתונאים, אהה, לא אסרתי על האוצר לבוא, אבל לא הזמנתי אותו. במקביל התברר שחסון התקשר לממונה על השכר, אילן לוין, ואמר לו שהוא לא מזמין אותו, אבל לא ימנע את בואו. בראשון בערב פרסמנו ידיעה.

היו צעקות

יום ג', שעה 11 בבוקר. לוין, שדמותו החיצונית המאופקת והכבדה משהו מטעה, ובעצם הוא הרבה יותר נמר לוחם משור זועם, מגיע לישיבה. דעתו מוכרת וידועה: "רמות השכר במשרד המבקר יוצאות מפרופורציה... סגני המבקר מרוויחים בין 41 אלף שקל ל-45 אלף שקל, בעוד מנכ"לים של חברות ממשלתיות מרוויחים רק 35 אלף וראש הממשלה כ-42 אלף. המשנים למבקר מרוויחים יותר משופטי העליון ומראש הממשלה". חצוצרות. שטיח אדום (לא ממש). עמוד דום. לינדנשטראוס נכנס, רואה את לוין ומתפרץ.

"מה הוא עושה כאן, הפקיד הזה? איך הוא מעז? באיזו רשות אתם נכנסים לפה? "מ-48' לא הייתם כאן", בתור מי אתה מדבר? "לא יהיה פקיד, גם בדרגה הבכירה ביותר במשרד ממשלתי, שיקבע לגבי מבקר המדינה!" היה רעש. היו צעקות. לוין יצא.

בהודעה לעיתונות מבית ח"כ יואל חסון נכתב: "הוועדה לענייני ביקורת המדינה אישרה את הדו"ח הכספי פה אחד". לא ממש פה אחד, דווקא שני פיות. אחד של יואל חסון, אחד של ראלב מג'אדלה. ככה מאשרים תקציבים בישראל.

stella-k@globes.co.il