לרקוד עם הטרגדיה

אפשר לסקר טרגדיה באחריות ובאמפתיה - ואפשר בדרך שבה בחר הבוקר "ידיעות אחרונות"

טרגדיות הן, למרבה הצער, מה שנקרא "חלק מהחיים". כשמתרחש אסון נורא כמו רצח ילדים בידי אביהם זה גורם לצער, כאב, וגם לחרדה מסוג ה"אולי גם לי זה יכול לקרות".

כל האלמנטים האנושיים הללו יוצרים אצל אנשים את הצורך לדעת כמה שיותר על האירוע, לדבר עליו עם חברים, עם קרובים. התקשורת, כמובן, היא זו שאמורה לספק את הצרכים הללו לציבור. השאלה הגדולה היא איך עושים זאת.

הדרך האחת היא לסקר את הטרגדיה ברגישות, בתבונה, בהתחשבות, להיות מודע לפגיעות של קורבנות הטרגדיה, לדווח את מה שיודעים ולהימנע ככל האפשר מלקבוע דעה על דברים שאינם ידועים והם בגדר שמועות וניחושים.

הדרך האחרת לסקר טרגדיות היא דרך הסנסציה. כותרות ענק, נוטפות דם וארס; פרסום שמועות והשערות כאילו היו עובדות; הפניית אצבע מאשימה מבלי לבדוק, מבלי לדעת את הנתונים; הטרדת הנפגעים מהטרגדיה כדי להשיג כותרת ותמונה, כדי להקדים את המתחרים; דיווח ללא אמפתיה לסובלים, ללא התחשבות ברגשותיהם ובסבלם.

העיתון הנפוץ במדינה בחר היום (א'), לצערי, ללכת בדרך השנייה. אני מצר על כך, כי המאבק של עיתון זה נגד "ישראל היום" הוא חשוב, שכן עיתוני חינם הממומנים על-ידי מיליארדר - ועוד תושב חוץ, ועוד תומך במפגיע בראש הממשלה - עיתונים כאלה הם בהחלט לא בריאים לדמוקרטיה, וחינמיותם הופכת את התחרות איתם ללא הוגנת. אבל אם משווים את הסיקור של שני העיתונים היום, אז ברור ש"ישראל היום" הרבה יותר קרוב מהשניים לסיקור אחראי.

הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" היא "איך נתנו לו להיות איתם"? - כלומר, כותרת שהיא בעצם לא דיווח אלא הבעת דעה. יש כאן אצבע מאשימה כלפי הפסיכיאטריה והמשטרה, מבלי שהפרטים והמניעים ידועים לאשורם.

"ישראל היום" הלך בדרך אחרת: "אבא רצח את 3 ילדיו". כותרת עובדתית, אחראית, מדויקת - ובעיקר: כותרת אחראית.

קריקטורה מחליאה

הנה עוד דוגמה: קריקטורה בעמוד הדעות של העיתון. נראה בה לוחם צה"ל שנמלט מחבריו לזרועות אביו ואמו, עם הכיתוב: "מי יבוא לאמא"?. בחנתי את הכותרת כמה פעמים, כי התקשיתי להאמין שהיא באמת על הלוחם שנעלם מאימון סיירת מטכ"ל והופיע אחר-כך בביתו.

הרי מדובר בבחור איכותי ביותר שהתנדב לקשה והמסוכנת שביחידות צה"ל. מעשהו נבע תוך התקף חרדה הגורם למצוקה גדולה וקשה. לאדם כזה צריך לגלות אמפתיה, והנה באה איזו "דניאלה" והופכת אותו לאיזה סיסי מפונק וחדל אישים. אז מילא שה"דניאלה" הזאת היא נטולת תבונה ורגישות, אבל אין עורכים? גועל-נפש.

מה קורה ל"ידיעות"?

אני לא מבין מה קורה ב"ידיעות אחרונות" כבר תקופה די ארוכה. איך העיתון הזה, שאמנם תמיד היה פופוליסטי אבל במידה, הפך להכי צהוב, הכי סנסציוני, הכי מתלהם והכי דוחה במדינה?

אם זה לא ישתנה, אז התחרות עם "ישראל היום" תהיה הרבה יותר קשה - ואולי חסרת תקווה.