וינשטיין לעליון: לא ניתן לחייב רשות להשיב כסף שגבתה בלי סמכות

לא ניתן לחייב רשות ציבורית להשיב כספים שגבתה מאזרחים וחברות, אף אם הגבייה נעשתה בחוסר סמכות - מכוח חוק "עשיית עושר ולא במשפט" - כך טוען היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בהודעה שהגיש לבית המשפט העליון במסגרת דיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים, המתקיים בסכסוך כספי שבין קופת-חולים כללית לעיריית ירושלים.

לדברי היועץ, "אפילו נקבע כי מדובר באגרה בלתי חוקית, נוכח מהות אי החוקיות וטענות ההגנה העומדות לעירייה בפני תביעת ההשבה, עדיין ראוי לפוטרה מהשבה".

לפני כחצי שנה החליטה נשיאת העליון, דורית ביניש, להעביר להכרעת הרכב רחב של תשעה שופטים את התיק שבין עיריית ירושלים לכללית. הדיון הנוסף מתמקד בשתי שאלות: האם דיני עשיית עושר ולא במשפט מכירים בעילת השבה של גביית כספים שלא בסמכות; וכן - מה היקף סמכותו של היועמ"ש להתייצב בהליך משפטי שהמדינה אינה צד לו, ולהרחיב את חזית הטיעונים, תוך העלאת שאלות משפטיות, שאינן עניין למחלוקת בין הצדדים.

היעדר עילה

פסק הדין בפרשה ניתן בעליון באוגוסט 2009. במשך שנים גובה עיריית ירושלים מהציבור "אגרת פינוי אשפה". גם קופ"ח כללית שילמה את האגרה. ואולם, בשלב מסוים החליטה העירייה שמאחר שהאגרה הזו כמוה כארנונה, הרי שהקופה פטורה מתשלומה, כשם שהיא פטורה מתשלום ארנונה. שופטי העליון קבעו כי עצם גביית אגרת פינוי האשפה מהכללית, למרות שהחוק פטר את הקופה מתשלום ארנונה, מהווה מס בלתי חוקי, המחייב השבת הכספים.

בניגוד לפסיקת העליון, טוען היועמ"ש, בהודעה שהגישה הפרקליטות בשמו השבוע לעליון, כי "לפי הכלים ששימשו בפסיקתו של ביהמ"ש משך עשרות שנים, לא היה בעצם העובדה שתשלום נגבה על-ידי הרשות בחוסר סמכות בלבד, כדי להקים לרשות חובה להשבתו". בכך טוען היועץ כי בחוק עשיית עושר ולא במשפט לא קיימת עילה של גבייה בחוסר סמכות, שתחייב את הרשות הציבורית להשיב כספים שגבתה שלא כדין.

הגנה מקריסה

לטענת וינשטיין, "ראוי להשאיר את הסדרו של העניין להכרעת המחוקק, ולא להביא לשינויים מפליגים בהסדר הנוהג בדרך של פסיקה". לדבריו, עד לפסיקת העליון בפרשה זו לפני כשנה, מעולם לא נקבע כי האגרה שגבתה עיריית ירושלים היא בלתי חוקית. אגרה כזו נגבתה על-ידי 35 רשויות מקומיות. לטענתו, גם אם ייקבע שמדובר באגרה לא חוקית, יש להחיל את הפסיקה רק מכאן ולהבא ולא למפרע.

עוד טוען היועץ כי לרשות המקומית נתונה הגנה מפני השבת הכספים, במטרה להגן על תקציבה ולמנוע קריסתה. "יש לייחס משקל גם לכך, שהחלת חובת השבה מלאה עלולה לגרום לקריסת הרשות, ששינתה מצבה לרעה, בעוד הפרט ששילם לרשות, לא ייפגע פגיעה משמעותית מאי החזרת התשלום לידיו", נכתב בהודעת הפרקליטות. במקרה הנדון הסכום המצטבר שהעירייה תצטרך להשיב בגין תקופה של שבע שנים הוא 43 מיליון שקל.

בשאלת סמכותו של היועמ"ש להרחיב חזית בטיעוניו בהליך שבו הוא מתייצב, טוען וינשטיין כי כל עוד הרחבת החזית איננה גורמת לעיוות דין, הרי שהוא מוסמך לטעון טענות חדשות - משפטיות ולא עובדתיות, לרבות כאלה שאינן מצויות במחלוקת בין הצדדים להליך המשפטי. זאת, בפרט במקום שבו דנים בחוקיותו של דבר חקיקה, ושההכרעה בעניין תשפיע על אינטרס ציבורי רחב. (דנ"א 7398/09).