חברת הביומד די מדיקל הגשימה השבוע את שאיפתה והפכה לחברה ציבורית בנאסד"ק, גם אם לא בתנאים בהם קיוותה להנפיק. אבל, את הדרך לשם לא עשתה החברה של זאב ברונפלד ומני מור בעזרת המשקיעים האמריקנים, אלא דווקא אלה המקומיים.
כן, משקיעים מישראל הם אלה שהצילו לדי מדיקל את ההנפקה. למעשה, בלעדי מעורבותם הייתה החברה נאלצת לוותר על החלום האמריקני, או לפחות להסתפק במחיר נמוך מהמחיר המקוצץ במילא שבו נעשתה ההנפקה בסופו של דבר.
די מדיקל, שמפתחת מכשור רפואי לתחום הסוכרת, נסחרת בבורסה של ת"א כבר מספר שנים. החברה תכננה לגייס בנאסד"ק 20-25 מיליון דולר, סכום שעודכן בתחילת השבוע ל-17 מיליון דולר, ובסופו של דבר הסתכם ב-10.5 מיליון דולר בלבד.
במסגרת תהליך ההנפקה, החליטה החברה להפיץ כרבע מהמניות שיונפקו בישראל בעזרת חתמים מקומיים. החתמים האמריקנים לא התלהבו מהרעיון, ובשלב מסוים נראה היה שדי מדיקל שוקלת לוותר עליו. למזלה, החליטה בסופו של דבר לדבוק בו.
"למזלה", שכן גם לאחר שמחיר המניה בהנפקה ירד בשליש, נמנעו המשקיעים מארה"ב מלהסתער על הסחורה. הזמנות חתומות ממשקיעים מקומיים בהיקף כ-5 מיליון דולר היו אלה שהצילו את המצב לדי מדיקל. קרוב ל-50% מהנפקת די מדיקל בארה"ב היא בעצם ישראלית לגמרי. המשקיעים מישראל לקחו על עצמם את הסיכון, שהאמריקנים העדיפו לוותר עליו.
מחיר ההתעקשות
מה ניתן ללמוד מכל זה? שגם אם ה"הייפ" בתחום הביומד והמכשור הרפואי נחלש השנה בבורסה של ת"א לעומת השנה שעברה, עדיין הוא משלהב את דמיונם של מספיק משקיעים חובבי סיכון בישראל. האמריקנים, לעומתם, לא ממהרים להשקיע בחברות מהתחום, קל וחומר כששוק ההנפקות הראשוניות בנאסד"ק איננו לוהט.
עבור המשקיעים בארה"ב, די מדיקל היא חברה ישראלית קטנה שאין למוצריה ולידציה בדמות הסכם עם שותפים אסטרטגיים. משום כך, הם מסרבים לקחת את הסיכון.
יכול להיות שבשלב בו היא נמצאת היום, די מדיקל הייתה צריכה להסתפק בשוק המקומי. אבל בחברה התעקשו על הנפקה בארה"ב, כדי לעלות על הרדאר האמריקני.
לזכות החברה ייאמר, שלמרות הקשיים היא לא ויתרה. השאלה היא מחיר ההתעקשות - עלויות ההנפקה והמסחר יקזזו חלק ניכר מהסכום שגויס, והאכזבה מתוצאות ההנפקה כבר גרמה לנפילה קשה של מחיר המניה בת"א. עכשיו חובת ההוכחה היא על החברה, והיא תרצה להראות שבטווח הארוך ההנפקה הייתה מוצדקת ומוצלחת.