הירידות החדות יחסית בוול סטריט לא עברו לידנו. גם אנחנו הוטרדנו מהנתונים המדאיגים שפורסמו על שוק הנדל"ן האמריקני ואף קראנו בבוקר את הדברים שאמרו הכלכלנים הבכירים, ג'וזף שטיגליץ וסטפן רואץ', מה שהוסיף אש למדורה.
קראנו, הוטרדנו ואחרי כמה דקות נרגענו.
לא, שוק המניות בתל אביב אינו מנותק מהשווקים בעולם. מי שראה היום את הירידות הקלות יחסית בבורסה המקומית לעומת אלו שנרשמו אתמול בוול סטריט וחשב שאנחנו חיים על אי בודד, טועה. למעט סטייה לפה או לשם בקצוות, הביצועים שלנו לא שונים משמעותית מאלו של ארה"ב או אירופה.
אז למה בכל-זאת אנחנו רגועים? ראשית, כי אנחנו יודעים, שבניגוד למשבר הקודם, שתפס את כולם "עם המכנסיים למטה", במשבר הנוכחי, בשיאה של האופוריה, גברת כהן מחדרה פשוט לא נמצאת בשוק. נכון, החיסכון הפנסיוני שלה מושקע במניות, אך לאורך זמן השפעת הירידות בזמן כזה או אחר אמורה להיבלע על-ידי התשואות ארוכות הטווח של שוק המניות.
אבל בליבת תיק ההשקעות שלה, זה שאמור לספק את צרכיה לטווח הקצר והבינוני, גברת כהן מחדרה פשוט לא נמצאת בשוק. ואם היא כבר נמצאת בו, היא עושה זאת בזהירות רבה, דרך קרנות 90/10, כשזכר המשבר האחרון צרוב בתודעתה.
תסתכלו למשל על מספרי תעשיית קרנות הנאמנות, הכלי הפופולרי ביותר להיחשף לשוק. מתוך שיא נכסים של מעל 150 מיליארד שקל בתעשייה, רק 11.5 מיליארד שקל מושקעים בשוק המניות, פחות מ-8%. המסה הקריטית של נכסי הציבור לטווח קצר נמצאת בשוק איגרות החוב ובקרנות הכספיות - כ-110 מיליארד שקל באג"ח ו-20 מיליארד שקל בכספיות. ואנחנו אפילו לא מזכירים את המיליארדים ששוכבים להם בפיקדונות ובתוכניות החיסכון בבנקים ומשוועים לקבל תשואה של פרומיל אחוז בסביבת הריביות הנמוכה.
הסיבה השנייה לכך שאנחנו רגועים תלויה בהבדלים בין העת הנוכחית לזו שבה פרץ המשבר האחרון. במשבר של 2008, לראשונה מזה עשרות שנים, עתידה של מערכת הבנקאות הגלובלית עמד בסימן שאלה.
האפקט הפסיכולוגי שנגרם כתוצאה מכך, הוביל את לשוק המניות לקריסה, אך מעבר לו הוא גרם לקריסה בשוק האג"ח, שבדיעבד לא הייתה מוצדקת. היום ניתן לומר ששוק האג"ח בריא יותר והמשקיעים מפוקחים יותר.
אלא אם תתרחש קטסטרופה פיננסית גדולה מזו לה היינו עדים לפני שנתיים, מהמשבר הנוכחי, גברת כהן תצא בלא נזק מהותי.
לכתבה המלאה: "הסתברות של 80%-75% שארה"ב לא תחזור למיתון; אך אני מאוד ממליץ להגן על התיק מפני קטסטרופה"