עורכי דין אינם רשאים להתנות את שכר-טרחתם בתוצאות, גם כשמדובר בהליכים מעין-שיפוטיים המתקיימים לפני תחילת המשפט הפלילי - כך טענה היום (ב') ועדת האתיקה של מחוז תל-אביב בלשכת עורכי הדין, במסגרת הסיכומים בדיון המשמעתי נגד השר דן מרידור ושותפו לשעבר עו"ד אילן שביט.
הקובלנה נגד מרידור ושביט הוגשה בעקבות הסכם שכר-הטרחה שכרתו עם איש העסקים ארקדי גאידמק, שבמסגרתו ייצג מרידור את גאידמק בשני שימועים שנערכו לו בפרקליטות, שעליהם קיבל 1.5 מיליון דולר בתוספת מע"מ, ובהסכם נקבע כי במקרה של הצלחה ישלם גאידמק בונוס של 5 מיליון דולר.
סיכומיהם של שני הצדדים התמקדו בשאלה האם סעיף 84 לחוק לשכת עורכי הדין - שעל-פי לשונו אוסר על התניית שכר-טרחה בתוצאותיו של משפט פלילי - חל גם על הליך השימוע.
לדברי באי-כוחה של ועדת האתיקה של הלשכה, עוה"ד עמוס ויצמן, רם גמליאל ומורן אוריה, הסכם שכר-הטרחה בין שביט ומרידור לבין גאידמק לא היה "יריית פתיחה" למשא-ומתן כפי שנטען, אלא הסכם שלם שאכן בוצע. "אנחנו מתייחסים למסמך לא כיריית פתיחה, לא כמסמך פנימי, לא כפקס - אלא כהצעה שהתקבלה ובוצעה עד סופה על כל תנאיה, וכהסכם שכר-טרחה לכל דבר ועניין", אמר גמליאל.
לדבריו, גם הטענה כי למרידור לא היו יד ורגל בחתימת ההסכם לא היתה נכונה. "מרידור היה שותף פעיל וחלק בלתי נפרד מגיבוש ההסכם", אמר, "מאחר ששביט שימש כשלוחו".
דייני בית הדין המשמעתי, עוה"ד ציון אמיר, יונה חייר ואבי אודיז, ציינו כי שאלה זו איננה רלוונטית, מאחר שמרידור לא פעל לביטול ההסכם כשגילה את פרטיו כעבור ימים אחדים.
בשאלה האם סעיף החוק חל גם על שימוע, ציינה התביעה כי "תוצאת השימוע והתוצאה של משפט חד הם - להסיר מעל החשוד או הנאשם את חרב האיום הפלילי. השימוע במהותו הוא הליך מעין-שיפוטי".
דין מרידור כדין בוזגלו
ויצמן הוסיף כי על-פי הפרשנות התכליתית של חוק לשכת עורכי הדין, לא ניתן להתייחס לשימוע כאל הליך שמחוץ למסגרת "משפט פלילי", מאחר ששימוע עשוי להסתיים בהסדר טיעון, והסכם שכר-טרחה, הכולל התניית התשלום בתוצאותיו, עלול לקלוע את הסנגור לניגוד עניינים ולסירוב להצעה להסדר טיעון מקל, שעשוי להיות כדאי ללקוח.
עוד נטען כי על עורך הדין חובה לסייע לבית המשפט "לעשות משפט", והגדרה זו כוללת גם את החובה לסייע לתביעה, בשלב השימוע, לעשות משפט.
עו"ד ויצמן ציין עוד כי הקובלנה לא הוגשה רק בשל מעמדו הציבורי של מרידור. "ועדת האתיקה", אמר נציג התביעה, "היתה מתייחסת למקרה כזה גם אם לא היו יושבים כאן הנאשמים שלפנינו, אלא היה יושב כאן בוזגלו - הוא היה מקבל מוועדת האתיקה את אותה התייחסות".
עו"ד חייר, חברת מותב בית הדין, הביעה תמיהה האם לשכת עורכי הדין צריכה להצהיר לכלל ציבור עורכי הדין כי התניית שכר-טרחה בתוצאות שימוע היא אסורה, דווקא במסגרת פסק דין בקובלנה תקדימית כגון זו שהוגשה נגד מרידור ושביט.
"האם התפקיד האקטיביסטי של חקיקה שיפוטית, שמוטל על בית הדין במקרים כאלה ואחרים, האם צריך לעשות אותו לראשונה כהנחיה לכלל עורכי הדין, או בפסק דין שמכתיב נורמת התנהגות לציבור עורכי הדין?" תהה עו"ד חייר.
סנגורו של מרידור, עו"ד צבי אגמון, אמר כי לשונו הברורה של הסעיף בחוק מונעת כל אפשרות לפרשו כחל על הליכים שלפני תחילת המשפט, המתחיל בהגשת כתב אישום. בנוסף טען כי גם אם ניתן לפרש את הסעיף כחל על שימוע - לא ראוי לעשות זאת, וכן כי גם במקרה שבו שתי הפרשנויות הן סבירות - על בית הדין לבחור בפרשנות המקילה יותר עם הנאשמים, דהיינו בזו הקובעת כי האיסור על התניית שכר-טרחה איננו חל על הליכים שלפני תחילת המשפט.