בישראל רגילים להתעדכן בכל החידושים הטכנולוגיים באיחור.
את הגעת ה-iPhone של אפל, למשל, קיבלנו בזרועות חצי פתוחות רק מהדגם השלישי שלו. עד אז נאלצנו להסתדר עם הדוד מאמריקה או באמצעות יבואנים פרטיים שהצליחו לעקוף את המכס. גם במקרה של חידושים טכנולוגיים שיהפכו את הטלוויזיה בסלון לחכמה, ניאלץ כנראה לחכות בסבלנות רבה.
העם שהמציא את האנטי-מחיקון יצטרך להמתין זמן רב עד שממירים כמו אלה של גוגל ושל אפל יגיעו לישראל, אם בכלל. גם שירותי הסרטים של נטפליקס או תוכניות הטלוויזיה באתר Hulu לא ממש מחכים בשער בנתב"ג.
הסיבה העיקרית להחרמת ישראל לא נעוצה באנטישמיות חלילה (גם מדינות אחרות נמצאות בינתיים במצב המתנה), אלא במניעים כלכליים בעיקר. הסכמי תוכן שחתמו אולפני הסרטים וחברות הטלוויזיה בארה"ב עם חברות מדיה ישראליות כמו HOT, yes והזכייניות בערוץ 2 ו-10 לא מאפשרים הבאת תוכן לקהל הישראלי באמצעים אחרים. המציאות שמאחורי ההסכמים, שמגלגלים עשרות מיליוני דולרים, היא להפיץ את התוכן דרך ערוצי הטלוויזיה, למעט מקרים בודדים של שידורים דרך ה-VOD או באתרי האינטרנט של גופי השידור.
לכן, כל עוד האולפנים וחברות הטלוויזיה האמריקניות לא יפתחו לישראל ולשאר העולם את זכויות השידור ויאפשרו להכניס לחיינו המצאות כמו נטפליקס או גוגל TV, מה שהצופה הישראלי יקבל כשיגלוש לאתר כמו Hulu הוא הודעת שגיאה גדולה, שמציינת שהוא אינו תושב ארה"ב, ולכן התוכן לא זמין עבורו. הנה מקרה שגם גרין קארד לא יעזור.
משוכת זכויות היוצרים והסכמי התוכן היא לא היחידה שתפריד בין הקהל המקומי לטלוויזיה החכמה. גם אם בעתיד התוכן יזרום לישראל, הצופה כאן ייתקל בבעיות שפה. התכנים יגיעו באנגלית, ולא מעט מהמקומיים יתקשו להסתדר בלי תרגום מובנה בעברית.
מי שכבר היום נוטה להוריד באופן פירטי תוכן טלוויזיוני מהאינטרנט כבר מכיר את האפשרות להוריד כתוביות מתורגמות בעברית מאתרים שונים ברשת ולשלב אותם על הסרטים והתוכניות, אבל כשהתוכן מוזרם ישירות מהאינטרנט - זו כבר בעיה טכנולוגית.
אם נשים רגע בצד את הסלון הישראלי, השינויים בתחום מניעים את הטלוויזיה לכיוון אחד - השליטה בידיים שלנו, הצופים. לוח השידורים הולך והופך למיצג ארכיוני, והצופה הממוצע הוא זה שקובע מתי ואיך יצפה בתוכנית האהובה עליו. משירותים כמו VOD וממירים מקליטים (שקיימים כבר היום בישראל), דרך שירותים כמו Hulu, נטפליקס וצינורות הגישה השונים לתוכן האינטרנטי, לפרוגרמינג של היום לא יהיה מקום בטלוויזיה של מחר.