הסיפור הלא ייאמן על הגז

סיפורי הגז עשו הרבה כותרות בישראל. החל מגילויים נוספים, התשואה המרשימה ביותר של כל המניות בתחום, דרך הויכוח הלגיטימי על התמלוגים, הכותרות מפחידות על האינטרסים של לבנון וקפריסין.

מה שחסר בדיון התקשורתי הוא הסיפור הלא יאומן על קבוצה קטנה וחדורת מוטיבציה (ותקציב) שהצליחה לעכב את פיתוח משק הגז ובפועל לקחת בשבי מדינה שלמה ולגרום למקבלי ההחלטות להתעלם הן מההיבט הסביבתי והן מההיבט הכלכלי של פיתוח משק הגז בישראל.

קשה להאמין שהגופים הירוקים, אלו שצריכים היו להוביל את המאבק לזירוז המעבר לגז טבעי הם אלו שפועלים, בפרץ אנרגיה לא שגרתי, למניעת פיתוח משק הגז במדינת ישראל. קשה להאמין ש-62 חברי כנסת, אלו שצריכים להוביל את הפיתוח הכלכלי של מדינת ישראל, אלו שמציגים חילוקי דעות מפלגתיים וסיעתיים על כל סעיף בחוק ההסדרים, מסכימים לפתע כי טובת הציבור דורשת דחייה של פיתוח משק הגז.

במקום שהירוקים יובילו את המאבק להורדת השימוש במקורות אנרגיה מזהמים כגון מזוט ופחם ולפיתוח משק הגז המקומי שיאפשר זאת, הם אלו שמובילים את המאבק לדחיית הקמת התשתית הנחוצה לפיתוחו של משק זה.

במקום שחברי הכנסת יובילו את המאבק לפיתוח כלכלי של מדינת ישראל ועצמאות משק האנרגיה, הם חותמים על עצומות שמבטיחות דחייה ארוכת טווח של פיתוח נחוץ זה.

תועלת חברתית

הירידה בזיהום האוויר באשדוד ובסביבתה בעקבות מעבר חברת החשמל ובתי הזיקוק לשימוש בגז במקום במזוט היה דרמטי ומשום כך זו אולי הדוגמה הבולטת ביותר לערך המוסף הסביבתי הירוק הטמון במעבר לשימוש בגז.

בתקופה זו התפתחה אשדוד והפכה לעיר החמישית בגודלה בישראל ובה 230 אלף תושבים. השיפור הושג על אף שבתקופה הנידונה מפעלי התעשייה הגדולים באזור כגון אגן כימיקלים, יהודה פלדות, סולבר וכו' טרם עשו מהלך דומה לזה שעשו חברת חשמל ובתי זיקוק וטרם עברו לשימוש בגז טבעי.

החיסכון הכללי למשק כתוצאה מכך ש- 40% מייצור החשמל עבר לגז טבעי נאמד עד כה בכ- 5 מיליארד דולר. רשות הגז, ממשרד התשתיות מעריכה כי בשנת 2010 יחליף הגז הטבעי צריכה של כ- 4.5 מיליון טון תזקיקי נפט החלפה שתיצור חיסכון למשק של כ-- 1.4 מיליארד דולר נוספים. חיסכון זה צריך לבוא לידי ביטוי במחירי החשמל שאולי יוכלו לעלות במידה פחותה משהיה צפוי מלכתחילה.

,Win,Win,Win

מעבר ישראל לשימוש בגז טבעי יכול היה להיות Win, Win, Win, Win, Win סיטויואיישן.

מדינת ישראל תיהנה מהקטנת התלות ביבוא אנרגיה ממקורות חיצוניים, הצרכן ייהנה כי האנרגיה זולה יותר, היצרנים וחברות הדלק\גז ייהנו כי הרווחים שלהם גדולים יותר, מה שישפיע על הכנסות המדינה הן מהגידול במס הצפוי מהגידול ברווחיות החברות והן מהתמלוגים הצפויים מחברות הגז (כן, יכול להיות שצריך להגדיל אותם, אבל בואו ניתן לוועדה שהוקמה למלא את תפקידה). וכמובן הסביבה והריאות של כולנו ייהנו מאוד מהפחתה דרמטית בזיהום אוויר.

לא בחצר שלי

למרבה התדהמה, העיקרון לפיו פועלים הגופים הירוקים הוא העיקרון צר העין, עיקרוןNIMBY הנודע לשמצה (Not In My Back Yard). לא אכפת לנו למי זה טוב, מה התועלת הכללית, העיקר שלא נצא פרייארים ושזה לא יהיה בחצר האחורית שלנו - לא בחצר האחורית המזוהמת ביותר בארץ - עכו ומפרץ חיפה הם האזורים הסובלים מזיהום האוויר הקשה ביותר בארץ, לא בחצר האחורית של אזור התעשייה של חדרה הנהנה ממיקום מרכזי ושיכול אולי למנף את הנגישות לגז טבעי להטבות לפיתוח מגוון תעשיות הנשענות על משאב זה, לא במחצבה בין זיכרון יעקב לפארדיס המהווה כבר ממילא פצע בנוף והמספקת מיגון טבעי למתקן.

הפתרון היחידי שכולם מסכימים לו הוא פתרון הים. הים הוא של כולנו יחד ולכן לא באמת החצר האחורית של מישהו ספציפי (וכך הוא גם נראה).

הים אינו פיתרון

להבנתנו בניית אסדה או אסדות בים הוא פתרון רע מהסיבות הבאות:

1) זה דוחה את פיתוח משק הגז מ-2012 ל-2016. הכנת מכרז לחברה שתבצע את התסקיר השפעה על הסביבה יארך כחצי שנה, ביצוע התסקיר עצמו הינו תהליך שיימשך על פני חצי שנה נוספת לפחות, במידה והתסקיר יצביע על החלופה הימית, הכנת המפרט לאסדות על סמך התסקיר, קבלת אישורים, והזמנה או הקמת האסדות והמתקן הימי לא יתבצעו בפחות משנתיים וזה בהנחה שהכול הולך חלק, הקמה והרצה בין שנה לשנתיים תלוי במפרט הסופי של האסדה\אסדות.

אין לנו מספרים אמינים לגבי הפגיעה הבריאותית השנתית כתוצאה מזיהום האוויר אבל הנזק הכלכלי ברור. חברת חשמל העריכה לאחרונה (גלובס 8/7/2010) שעיכוב באספקת הגז יחייב אותה לייבא גז נוזלי (או מזוט). מחיר הגז הנוזלי -LNG מיובא "נע בין 9.5 ל-11.5 דולרים ל-Mmbtu (יחידת חום), לעומת 4-5 דולרים שמשלמת חברת החשמל לשני ספקיה המקומיים".

מעבר לייקור החשמל לצרכן הפרטי ישנה השפעה ישירה על התעשייה. כימיקלים לישראל למשל העריכה כי אספקת חשמל מגז למתקניה בים המלח מוזילים את עלות התפעול השוטפת בכ - 100 מליון דולר בשנה. ההערכות לגבי העלות למשק של דחיית ההגעה של גז טבעי מ - 2012 ל - 2016 מגיעות ל- 10 מיליארד ₪ ומעלה. להמחשת המשמעות של מספר זה, תחשבו שבתקציב הנוכחי המונח על שולחן הכנסת, בכדי להגדיל את הכנסות המדינה ב- 5 מיליארד ₪ ייקרו את הסיגריות, את הדלק 95 אוקטן ולא הורידו את מע"מ ל - 15.5% כפי שהבטיחו. כולנו משלמים יותר.

2) זה עולה הרבה יותר כסף - העובדה שזה יעלה הרבה יותר כסף ליזם כנראה לא תדיר שינה מעיניו של איש אבל צריך לקחת בחשבון שזה יעלה הרבה יותר כסף גם לציבור הרחב, קרי לכולנו. חברת הייעוץ PDC (כלכליסט 31.5.2010) העריכה כי עלויות פיתוח המאגר ליזם יעמדו על כ - 2.8 מיליארד דולר לאופציה היבשתית ועל כ-4 מיליארד דולר לאופציה הימית. בהינתן שבניגוד לרוסיה, יש לקוות שאנחנו לא מתכוונים להלאים את משאבי הגז יש להניח שימשיך להתקיים משא ומתן בין המדינה לבין היזמים על גובה התמלוגים. גובה התמלוגים לא מנותק מהיקף ההשקעה הנדרשת וממחירי הגז בחוזים ארוכי טווח שנחתמים מול זרועות שונות של המדינה. בקיצור קשה לראות איך הוצאה נוספת כלשהיא של היזם לא מגולגלת לפחות בחלקה על הציבור.

3) תפעול אסדה יותר מסובך ויותר מורכב מתפעול שוטף של תחנה יבשתית ובנוסף מקטין את אמינות רציפות האספקה - המשמעות של המשפט הזה היא שהגז יעלה לכולנו יותר לא רק בגלל עלויות שלב ההקמה אלא בגלל עלויות התפעול השוטפות. עדיין כולנו נרוויח מהמעבר לשימוש בגז ביחס למצב הנוכחי אבל פחות ביחס לאלטרנטיבה של תחנה יבשתית. גם אם תוקם אסדה כנראה תדרש תחנת קליטה יבשתית על שטח של כ - 40 דונם. בנוסף המשמעות של אמינות נמוכה יותר של רציפות האספקה היא שכנראה שנצטרך ליצר מאגרים יבשתיים בכדי להבטיח את רצף האספקה (אבל לא בחצר שלי).

4) קושי רב יותר באבטחת מתקן אסטרטגי שכזה - מתקן הקבלה והטיפול לכשיוקם מהווה נכס אסטרטגי ממדרגה למשק. למעשה חלק מהותי מייצור החשמל יהיה תלוי בתפקוד המתקן. הקמתו בלב ים מקשה מהותית על אפשרויות האבטחה וההגנה על המתקן מפני פעילות חבלנית. למרות שבצד החיובי יש כאן ייצור תעסוקה להרבה בוגרי שייטת ויחידות מובחרות אחרות.

אמת בפרסום - המתקנים הנדרשים לטיפול בגז הם בעיתיים

המתקנים הנדרשים לטיפול בגז הם בעיתיים. הם מגלמים בראש וראשונה מתקן להפחתת לחץ מרמה של 450 אטמוספרות לרמה של 120 אטמוספרות.

הזרמת הגז בלחץ מהקידוח ועד למתקן הפחתת הלחץ מחייבת הזרמת גליקול בתערובת הגז למניעת קפיאה, הפרדת הגליקול לאחר הפחתת הלחץ, והזרמתו במעגל סגור חזרה לקידוחים. נדרשת תחנה לניקוי וטפול בגז מכל חומרי הדלק והכימיקליים האחרים המעורבים בתערובת הגולמית ונדרש טיפול בכל החומרים הללו בכדי שלא יזהמו את הסביבה לא בים ולא ביבשה.

איכות מול כמות

את הביטוי "בישראל הבעיה איננה באיכות הסביבה אלא בכמותה" ראיתי לראשונה במאמר של יאיר לפיד. למרות שאין לי מושג מי הגה אותו לראשונה אין ספק שהוא טומן בחובו אמת מצערת. אנחנו חייבים להגן על מעט הסביבה שיש לנו אבל זה לא יקרה אם עיקרון ה- NIMBY יהיה העיקרון היחידי שישלוט.

אנחנו חייבים לעשות בחירות: זיהום אוויר בשטחים נרחבים או הקצאת כ-140 דונם למתקן בעייתי לטיפול בגז, העברת המתקן לים והשקעה של זמן יקר ומיליארדים רבים בפיתוח או בניית מתקן יבשתי תוך כשנה אבל במחיר של הגדלת החשיפה לסיכון של קבוצת תושבים החיה בסמיכות למתקן.

יש הרבה מקומות בארץ שחיים ליד מתקנים שעדיף היה להעביר לירח: תושבי רמת אביב חיים ליד פי גלילות, תושבי רמה"ש חיים ליד מתקן התע"ש, תושבי ראשון לציון, אשדוד ומושבי הסביבה חיים ליד הכור בנחל שורק, תושבי חיפה ואשדוד חיים ליד בתי הזיקוק, תושבי באר שבע והפזורה הבדווית חיים ליד רמת חובב.

מישהו יצטרך לחיות ליד מתקן הטיפול בגז. אולי כאן המקום גם להזכיר כי מתקן כמעט זהה, גם אם קטן יותר מזה שמתוכנן בצפון, נבנה באשדוד ומטפל מאז שנת 2004 בגז המגיע מים תטיס.

נדיר שהשיקול הכלכלי של המדינה מקביל לשיקול הכלכלי של הצרכנים ולשיקול הכלכלי של היצרנים וכל השלושה תואמים את השיקול הסביבתי והביטחוני. מדהים איך גם במקרה הנדיר שהנס הזה קורה מצליחה קבוצה קטנה אך מגובשת לשתק לא את האינטרסים הצרים של הטייקונים, כפי שמשום מה הצליחו למכור לעיתונים ול- 62 חברי כנסת תמימים, כי אם את האינטרס הרחב והברור של מדינה שלמה.