דוד שטיינברג, מהנדס מתל-אביב, הסתכל על חשבון המים של המשרד שלו ולא האמין למראה עיניו. זה לא הסכום שהפתיע אותו, אלא משהו אחר: הוא חויב על צריכת מינימום של מים, למרות שצרך אפילו פחות מהכמות המינימלית. "המים אצלי במשרד משמשים לשני דברים - בית שימוש וכיור. אני צורך 1-2 קוב לחודשיים, אבל מחייבים אותי כאילו צרכתי 3.2 קוב. למה? אומרים שזו צריכת מינימום. בעצם, על זה שחסכת, קונסים אותך. זו שערורייה שאין כדוגמתה".
המקרה של שטיינברג מייצג את תחושת העמימות והתסכול סביב רפורמת המים. לרוב אנחנו שומעים בקול רעש גדול, באירועים מיוחצ"נים היטב, על צאתן לדרך של רפורמות, שרובן לא מגיעות לכלל ביצוע. במקרה שלפנינו המצב הפוך לגמרי.
בחסות הערפל של הדיון הציבורי והקמפיין התקשורתי על "היטל הבצורת", הגיחה רפורמה לא קטנה, "הרפורמה בתעריפי המים". בינתיים, ההיטל המוכר מנוחתו עדן (אם כי בימים האחרונים נשמעו קולות שייתכן שיחזור ל"ביקור" נוסף, בשל תחזיות קודרות לגשמים בחורף הקרוב). לעומת זאת, הרפורמה הנעלמת עדיין איתנו.
מה כוללת הרפורמה?
הרפורמה, למעשה כוללת 4 שינויים חשובים בשיטת הגבייה של חשבון המים. הראשון והשני נוגעים לתעריפים עצמם.
1. עלייה דרמטית בתעריפים: אם לפני שנה קוב של צריכת בסיס (תעריף א') עלה 4.1 שקלים, היום הוא עולה 8.63 שקלים.
2. תעריף הביניים (ב') נעלם: כך כל צריכה שמעבר לצריכה הבסיסית לנפש שייכת לרמה הגבוהה והיקרה (תעריף ג').
3. משפחה של שתי נפשות היא משפחה: אם קודם משפחה הוגדרה כבת 4 נפשות לפחות, גם אם היו בה פחות נפשות - עתה שתי נפשות נחשבות כשתי נפשות, ובהתאם גם ניתנת להם הקצאה מוקטנת.
4. ההקצאה צומצמה: אותה הקצאה לצריכת מים לנפש ירדה דרמטית.
כשמחברים את שני השינויים האחרונים, נוצר מצב כזה: אם לפני הרפורמה קיבלה משפחה בת שתי נפשות לחודשיים את ההקצאה למשפחה של 4 נפשות ומטה, קרי 30 קוב (תעריף א' וב') - עכשיו, כשההקצאה לנפש היא 5 קוב לחודשיים, היא תצטרך להסתפק בשליש מזה בלבד, לפני שתגיע לתעריף ג' האימתני יחסית, שגובה עתה 12.48 שקל לקוב.
ואל לנו לשכוח: בסוף השנה מחכה לנו עלייה נוספת בתעריף. בינתיים, מי שמעוניין לחשב את השינוי בתשלום המים שלו בעקבות הרפורמה, יוכל לעשות זאת באמצעות המחשבון של מרכז השלטון המקומי בלינק: http://watercalc.co.il/watercalc.aspx.
רשות המים: ההתייקרות זניחה
אפילו שמדובר במספרים מוחלטים, ניכר חוסר הסכמה באשר להשפעת ההתייקרות על הציבור. גלעד פרננדס, סמנכ"ל כלכלה ברשות המים, ממעיט ממשמעות השינוי: "לעומת דצמבר 2009, מיולי 2010 יש עלייה של 30% בגובה התשלום. חשבנו שיהיה קצת יותר. בתחומים כמו חשמל או מחירי דירות 30% זה המון, אבל בתחום המים השינוי לא דרמטי בעינינו. זו רק עלייה של עשרות שקלים בחודש.
"ביטוח לאומי, משרד הרווחה ומשרד האוצר עשו יחד בדיקה מה קרה להוצאה של מי שמתקשה, ומצאו כי הוצאה על מים היא בסך-הכול 1.5% מכלל ההוצאה של משפחה. באירופה למשל זה 2%. המים אמנם התייקרו, אבל במקביל (החל מ-15 לפברואר) החשמל ירד ב-10%, אז זה התקזז".
לדברי פרננדס, "לפני הרפורמה האגרות שנגבו לא היו מבוססות עלות. היו רשויות שגבו אגרות ביוב מאוד נמוכות. היו מקומות שגבו 30 אגורות לקוב. היום זה 3 שקל לקוב. עכשיו תעריפי המים והביוב הם מבוססי עלויות".
עו"ד סלעית קולר, אחראית תחום תשתיות ורשויות במועצה לצרכנות, טוענת אחרת: "היתה עלייה אמיתית של מחירים. בבתים של 2 או 3 אנשים, התשלום זינק ב-30%-40%. בגלל שלא היה קמפיין בעניין, אנשים לא ידעו שצריך לעדכן את מספר הנפשות בבית". לדבריה, הציבור גם מבולבל בגלל היטל הבצורת: "חושבים שההיטל בוטל ולא מבינים למה לדווח".
פה נכנסת גם שאלת ההתחשבות בשכבות החלשות, שכן בקטגוריה זו נכללים פנסיונרים, זוגות צעירים בתחילת דרכם וסטודנטים - המוגדרים כ'משפחות קטנות'. "מי שנפגעו יותר מכל הן המשפחות קטנות, כמו פנסיונרים, שמשלמים הרבה יותר", אומרת עו"ד קולר.
היא גם לא משתכנעת מהטענה כי הירידה בעלויות החשמל מקזזת את התייקרות חשבון המים: "האם גם כאשר יעלו מחירי החשמל, כפי שצפוי בשל הצורך לחסוך בחשמל והקמת קרן להתייעלות אנרגטית, ברשות המים יזדרזו לבצע 'קיזוז', ולהוריד את מחיר המים? סביר להניח שלא".
נפגעות אחרות הן המשפחות החרדיות, משום שהן משפחות גדולות. בנוגע לאוכלוסייה חלשה אחת, הנכים, מקדם חבר הכנסת אורי מקלב ("יהדות התורה") את התיקון הדרוש. באופן מעניין, דווקא בהיטל הבצורת האגרסיבי, הנכים זכו להתחשבות, מתוך הבנה שטיפולים שהם נדרשים להם צורכים גם יותר מים. אמנם להנחה זכו רק בעלי 100 אחוזי נכות, אבל להם לפחות ניתן מזור בהקשר לזה.
פרננדס לא מתרגש מסוגיית הנכים: "אם נסייע לנכים, וגם אני חושב שצריך לסייע להם - אז זה הרי יבוא על חשבון משהו אחר. אנחנו גם חושבים שצריך לעזור להם, אבל במסגרת הפתרונות הקיימים, כמו קצבאות".
חרף המגרעות והתקלות שבדרך, פרננדס מוצא יתרון גדול נוסף ברפורמה: "הדבר הטוב שהיא עושה זה שהיא מכניסה לאנשים את המודעות שמים זה דבר שצריך לחסוך. קמפיין החסכמים למשל, יתרונו הגדול אינו בחיסכון אלא במה שאתה מבין - שצריך לחסוך. היתה ב-2009 ירידה דרמטית בצריכה, של 15%, שזה המון. זה בערך שווה למפעל התפלה בינוני. זה דבר מדהים בעיניי. זה מראה מה קורה כשעובדים נכון בשני הדברים - התעריפים וההסברה. הציבור מבין את המשבר ומאפשר לנו לשמור על המים של מדינת ישראל".
המלחמה על התאגידים
הגופים שמקבלים בהדרגה את האחריות על אספקת המים הם תאגידי המים המקומיים, אלא ששם חבלי הלידה לא קלים. זה מתחיל מהרשויות המקומית.
"עד הרפורמה, הרשויות קיבלו את התשלום על המים כחלק מכספי העירייה, וזה היה מתערבב שם, מה שהיה מאוד נוח לעירייה", מספרת קולר. "קרה שהתושבים שילמו על מים, והרשות המקומית לא העבירה את הכסף לחברת מקורות. הרעיון של הרפורמה (לצד מעבר מאספקה מסובסדת של מים לאספקה לפי שיקולי עלות), היה במידה רבה להוציא מהעיריות את השליטה על הכספים".
בשטח - כמה לא מפתיע - הרשויות המקומיות התנגדו להקמת תאגידי המים. חלקן גם מספיק חזקות כדי פשוט לצפצף על החוק ולא להקים תאגיד. כך נוצרים נהלים לא חוקיים, מבית היוצר של תאגידי המים, כמו שליחת חשבונות על 4 חודשים, מה שמקשה על הצרכנים לנהל מעקב, או גביית סכום על החלפת מונה לא מדויק, למרות שהתשלום כולל אחזקה. במקרה כזה הצרכן גם לא זוכה לקבל פיצוי על הגבייה היתרה שנגרמה בגין המונה המקולקל.
"מרוב שרשות המים עסוקה ברפורמה, לוקח לה המון זמן לטפל בתלונות כאלה", אומרת קולר.
בעניין הגבייה הנפרדת, הלא חוקית, להחלפת מונה, מפתיע פרננדס ומציין כי "אנחנו רוצים שיהיה תשלום בסיס יותר נמוך, ושירותים נוספים, כמו בדיקת מונה, ייגבו בנפרד. רצינו ככה מלכתחילה. אבל זו עבודה שלוקחת שנה-שנתיים, ולא רצינו לחכות עד שתהיה תוכנית מושלמת. בקיץ הבא נעשה זאת. התעריף יירד בכמה אגורות, ויהיה תשלום נפרד".
עד שהשינוי הזה יתבצע, מזמינה עו"ד קולר את הציבור לפנות למועצה לצרכנות בכל מקרה של גבייה מעבר לעלות המים, בהיותה לא חוקית.
בהתייחס לחריגות אצל תאגידי המים, פרננדס לא חושש לומר כי "החוק חל על כל הרשויות, אבל יש כאלה שמפרות אותו. לעתים זה משום שהרשויות חלשות, ואף תאגיד לא רוצה להיכנס אליהן, ולעתים להפך - הרשויות חזקות, כמו רמת-גן, שוהם ונהריה, ולא רוצות שיהיה תאגיד מים מקומי".
כדי לטפל ברשויות הסרבניות מטילה עליהן רשות המים סנקציות כלכליות: "העלינו את התעריף. רמת-גן, למשל, צריכה לשלם למקורות עוד 1.87 שקל לקוב. ברור שיותר קשה כשיש רשות חזקה, אבל פועלים בעניין, גם ברמה של הממשלה".
פתרון אחר הוא העברת כסף לתקציב סגור, עד שיהיה תאגיד. בעיריות יסתכלו בעיניים כלות על הכסף ששוכב אצלם כאבן שאין לו הופכין, ואז אולי יפעלו לפי החוק.
לדברי פרננדס, "כיום 80%-85% מהתושבים כבר מקבלים מים מתאגידים. יש כיסי התנגדות אחרונים, אבל אני מניח שבשנה וחצי הקרובות בכל הרשויות יהיו תאגידי מים".
אין קו אדום
חובבי קונספירציה יגידו כי תפקיד ההיטל היה להוות מסך עשן לרפורמה. נוותר על כך. הרפורמה גדולה היא; המלאכה סביבה מרובה, וכנראה שלא הכל שם נעשה מושלם. וכך כמו שכבר התרגלנו, ישראל שוב נכשלה בהסברה על מהלך משמעותי מאוד, הפעם לאזרחיה.
לפרננדס יש הסבר: "היטל הבצורת היה כלי אגרסיבי, כי היה משבר מאוד חמור. הוא מצטלם יותר טוב במונחי עיתונות, כי זה יכול להגיע ל-500-100 שקל. זה יותר מאשר עלייה ב-20%, כמו ברפורמה".
אז כן. נערי האוצר יכולים להניף דגל מעל עוד יעד שנכבש. גם בנוגע למצרך הבסיסי שנקרא מים, אזרחי ישראל יזכו לשירות לפי שיקולי עלות-תועלת.
ומה עם השכבות החלשות שנפגעו? שיילכו לבקש קצבאות, או שיסתפקו בכך שבינתיים במקרה (ובאופן זמני) ירד מחיר החשמל.
כך מחנכת מדינת ישראל את אזרחיה לחסוך במים, כי לא טיפלה בנושא שנים רבות קודם.
סקר מכון "שריד": רוב הציבור כלל לא מבין את חשבון המים
ברשות המים בוודאי ישמחו לשמוע כי מלאכת החינוך שהיא יזמה, כפי שטוענים נציגיה, לחשיבות החיסכון במים, עובדת נהדר. לפי סקר של חברת שירותי המחקר וההדרכה שריד, 54% מהנשאלים שינו את הרגלי הצריכה שלהם בחודשים האחרונים.
הסקר, שנערך במיוחד עבור "גלובס" בקרב 500 אזרחים בני 18 ומעלה דוברי עברית, מספק נתון נוסף שברשות המים ישמחו לחתום עליו. רק מעט יותר ממחצית מהנשאלים, כ-51% מהם, טוענים כי הם חשו עלייה בהוצאות במים בהשוואה לשנה שעברה, לעומת 21% שטוענים שלא הרגישו עלייה כזו והיתר פשוט לא יודעים או שמו לב לכך.
אז אפשר להסיק מכך שהרפורמה באמת לא מכבידה מבחינת הוצאות? כנראה שלא. המסקנה המתבקשת היא שעם או בלי קשר ליידוע המוצלח על הרפורמה, אנשים פשוט לא יודעים כיצד מחושב חשבון המים שלהם. 56% מהנשאלים הודו בכך, לעומת 36% בלבד שטענו כי הם מבינים את שיטת החישוב.
