לזרוק את IFRS לסל וחסל

להטוטי הנדל"ן הם קצה קרחון - חכו לבורות שישאיר IFRS בתחום ההתחייבויות לעובדים

"כל העולם" - למעט ארצות-הברית הקטנה - נסחפו בז'אנר חשבונאות השווי ההוגן הפופוליסטית, וכך גם ישראל. והנה באו דו"חות דלק נדל"ן וחקירת רשות ניירות ערך בעניינה ומצביעים על הכשל החמור הקיים בשיטת IFRS.

כל מה שמופיע עכשיו בכתבות לגבי משחק במספרים שבהם חושדת רשות ניירות ערך לגבי דלק נדל"ן - היה ברור צפוי וידוע. אם בעבר ערך נכסים נקבע לפי עלותם, ואת העלות ניתן היה לאמת עם מסמכים, חוזים ועובדות ידועות, הרי שהחשבונאות החדשה - זו של "השווי ההוגן" שבמידת ההוגנות המפוקפקת שלו נוכחים כולם עכשיו - היא "חשבונאות של איש אחד".

השמאי, מעריך השווי והאקטואר - הם שקובעים כיום ערך לחברות נסחרות בבורסה שבהן משקיע הציבור. הדו"חות הכספיים איבדו את תועלתם - ונהפכו לפארסה. לא חשוב בכמה נקנה נכס, למרות שזו תמיד אינדיקציה ראויה לשוויו - אלא כמה חושב "המומחה" שהנכס שווה.

ומי הוא אותו מומחה שיודע לחזות עתיד נכסי נדל"ן? מי המומחה שיודע לקבוע בוודאות מה יקרה לנכסי הנדל"ן המת במזרח אירופה? בניינים שעומדים במצב שלד עם עגורנים שבנייתם לא מתקדמת שנתיים ויותר מוערכים בדו"חות הכספיים על-ידי המומחים שנותנים חוות-דעת, שברור שהן מוטות לטובת צרכיו של מזמין חוות-הדעת.

את האפשרות למניפולציות בערך הנכסים וההתחייבויות מאפשרים עקרונות IFRS. החופש שנותנים עקרונות החשבונאות היצירתית למנהלים עוד יניב כותרות רבות על "משחקים" ו"מניפולציות" שעושות חברות נדל"ן, כי הבושה מפני כישלון מפחידה יותר מעבירה על החוק, כפי שהציע אחד הפרשנים.

עוד אפיק למניפולציה

סעיף מהותי נוסף שבו קיימת אפשרות למניפולציה הוא ההתחייבות בגין סיום יחסי עובד-מעביד. בעוד שבעבר היה מקובל לרשום התחייבות שמרנית במיוחד לפיה כל העובדים מפוטרים למחרת תאריך הדו"ח - הרי שכיום עקרונות היצירתיות של IFRS מאפשרים לרשום התחייבות על בסיס חישוב אקטוארי.

משמעות תקנה חשבונאית זו היא ש"מתמטיקאי" או "סטטיסטיקאי" (אין הגדרה ורישיון לתפקיד "אקטואר") יוכל להניח הנחות הנשענות על מצב שוק העבודה, זחילת השכר, תוחלת ההישארות במקום העבודה, שיעורי העזיבה, שיעורי התמותה של עובדים - ולחשב לפיהן את הערך האקטוארי של ההתחייבות ומשמעותה בדו"חות הכספיים של החברה.

תהליך הזוי זה הביא למשל להפרשים של כמה מיליארדים בהתחייבות חברת החשמל לעובדיה - ואיש לא נותן על כך את הדין.

ניתן לומר כיום בבירור כי IFRS לא תרם להבנת הדו"חות הכספיים - ואולי להיפך, לא משך משקיעים - ואולי להיפך, לא תרם ליציבות חברות - ואולי להיפך, לא הוסיף מידע רלוונטי למשקיעים - ואולי להיפך, לא מנע מניפולציות חשבונאיות - ואולי להיפך.

אני קורא לצאת בהכרזה כי מדובר בשיטה חשבונאית מסוכנת שבעצם אינה שיטה חשבונאית, ומציע שישראל תהיה הראשונה להכריז על נטישת הפארסה - בכך יתקיים בנו הפסוק "כי מציון תצא תורה", ויפה שעה אחת קודם.

הכותב הינו שותף מנהל במשרד רואי חשבון פניני את פניני ומרצה לחשבונאות והערכת שווי במרכז ללימודים אקדמיים