"חוזי החכירה בין חברות הדלק לתחנות הדלק הם הסדרים כובלים"

החוזים הקמעונאיים שבין חברות הדלק לבין תחנות דלק, הכובלים תחנות דלק לחברת דלק מסוימת, הם בבחינת הסדר כובל פסול, שאיננו חוסה תחת סייג בחוק ההגבלים העסקיים המעניק פטור, ומאחר שחוזים אלה לא אושרו בבית הדין להגבלים עסקיים, הם מהווים חוזים בלתי חוקיים - כך טוען היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בהודעה שהוגשה לבית המשפט העליון בימים האחרונים, באמצעות עו"ד אלעד פרסקי מפרקליטות המדינה.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה הוגשה במסגרת ערעור בתביעה המתנהלת בין חברת פז לבין קק"ל ותחנת דלק בנתניה, לאור בקשת השופטים מהיועץ להגיש את עמדתו בסוגיה העקרונית.

ללא הלכה עקרונית

בשאלת היחסים החוזיים הסבוכים שבין חברות הדלק לבין התחנות התנהלו מספר תביעות בעבר, ואולם ניתנו בהם פסקי דין רק בבתי המשפט המחוזיים, ולפני מתן פסק הדין בעליון הסתיימו התיקים בפשרה, כך שלא התקבלה הלכה שיפוטית עקרונית בנושאים אלה.

"ההסדר הקמעונאי בין הצדדים, המשולב עם הסכם חכירת משנה למשך כל תקופת החכירה", הודיע היועץ המשפטי לבית המשפט העליון, "איננו יכול להתקיים במתכונתו הנוכחית".

עם זאת, היועץ סירב לנקוט עמדה באשר לדרך הראויה להסדרת המשך היחסים בין הצדדים, נוכח מסקנה זו, כלומר האם יש לבטל באופן מלא את החוזים בין הצדדים, או באופן חלקי בלבד.

ההסכם הקמעונאי שבין פז לבין התחנה הנתנייתית דומה להסכמים המקובלים שהיא כורתת עם תחנות שונות בארץ. לדעת היועץ, אף שלכאורה יכול הקמעונאי (בעלי התחנה ומפעיליה) להשתחרר באופן מיידי מההסכם, הרי מעצם העובדה שההסכם משולב עם הסכם קנייני, הוא הסכם החכירה בין הקמעונאי לבין חברת הדלק, הרי שלמעשה "קיומו של הסכם זה מונע מבעלי התחנה לכרות הסכם קמעונאי חלופי עם חברת נפט אחרת. מכאן שלפנינו מערכת הסכמית, הכוללת הסכם קמעונאי על כבילותיו, לתקופה של 98 שנים". לדברי היועץ, לא ניתן לקבל את טענתה של פז כי מדובר בשני הסכמים נפרדים.

"לפי עמדת היועץ המשפטי לממשלה, מידת ההשקעה של חברת נפט בתחנת דלק שעמה היא קשורה במערכת הסכמית איננה רלוונטית לשאלה אם מדובר בהסכם כובל", נמסר לעליון.

חברת פז טענה בהליכים משפטיים שונים כי הסעיף בהסכם שלה עם התחנה, המקנה לה זכות לקבוע את המחיר לצרכן, הוא בבחינת "אות מתה" ואיננו נאכף כלל, נוכח הרפורמה בפיקוח על מחירי הדלק. לדעת היועץ המשפטי, אם פז לא ביטלה סעיף זה בהסכם - הרי שעליה לעשות זאת מיד.

במסגרת המסמך שהגישה הפרקליטות לבג"ץ מתוארים השינויים שעבר משק הדלק בישראל מתחילת שנות ה-90, אז נכנסו חברות חדשות למשק הדלק, מלבד 3 החברות הוותיקות פז, דלק וסונול. הממונה על ההגבלים העסקיים פירסם כבר ב-1993 קביעה שלפיה הסכמים ארוכי-טווח בין חברות הנפט לתחנות הם בבחינת הסדר כובל, ואולם הגיע לפשרה עם החברות, ששיחררה מספר גדול של תחנות מהצורך לשנות את מבנה חוזיהן עם חברות הדלק.

השוק עדיין ריכוזי

לדעת היועץ המשפטי, למרות המאמצים שעשה הממונה על ההגבלים העסקיים לביטול הריכוזיות בשוק הדלק בישראל, נותר השוק במצב ריכוזי, והניסיון לאפשר לחברות הדלק החדשות לחדור נכשל.

לדבריו, חוזי הבלעדיות ארוכי-הטווח שבין התחנות לבין חברות הדלק מהוות הסדר כובל.

לדעת היועץ, אין ספק כי הסכמים אלה מהווים הסדר כובל, והשאלה המשפטית היחידה היא האם הסכמים אלה הוחרגו מהצורך לעמוד בתנאי התחרות, לפי סעיף 3 לחוק ההגבלים העסקיים.

לדעת הפרקליטות, יש לפרש באופן מצמצם את תחולתו של הסעיף. "החשש הוא שפרשנות מרחיבה של ההוראות תגרום לכך שהסדרים כובלים הפוגעים בתחרות יחמקו מהוראות החוק", נכתב בהודעה לבית המשפט, "כבילת קמעונאי לספק דלק מסוים, כך שבמשך 98 שנה יחויב לקנות דלק רק מ'פז', במחיר שיוכתב על-ידה, ולא למשל מ'סונול', במחיר שעליו יוכל להתמקח, איננה יכולה לחסות תחת כנפיו של חריג מצומצם זה.

"הטענה כי הסדר הכובל מפעיל תחנת דלק לספק אחד למשך 98 שנים איננו עלול למנוע או להפחית את תחרות, היא 'לעג לרש'. לנוכח נתוני משק הדלק בישראל, ה'רש' בסיפור הזה הינו כל אחד ואחת מאזרחי ישראל". (ע"א 9959/03).