סלע קיומנו

בטלוויזיה הישראלית, כך נדמה, למדו כבר לעשות הכול: פורמטים של שעשועונים שנמכרים לחו"ל, סרטי תעודה מרגשים שזוכים בפרסים, ריאליטי מועתק שזוכה להצלחה יפה כמו "האח הגדול" או "כוכב נולד", סדרות עם ניחוח מקומי שקורץ לאנשי טלוויזיה בעולם כמו "רמזור", שלא לדבר על משבצת האקטואליה המפותחת שלנו.

אז למה בכל זאת סיימתי לצפות בפרק הראשון של "אבודים באפריקה" עם חיוך גדול על השפתיים? לא, זה לא בגלל שכבר 5 דקות מהפתיחה קיפצה רותם סלע בתחתונים ובגופייה על מיטתה בנסותה לסדר איזו כילה... טוב, בעצם, למה להתחסד - גם בגלל זה, אבל עוד יותר בגלל צחי גראד, בלבוש דומה, כשהוא פורק את המטען בחדר המלון שלו כשבנו, שהגיע במפתיע לאפריקה, מתחנן להשתתף בהפקת הצילומים כדוגמן.

בואו ונחזור כמה צעדים אחורה: במשרד פרסום כלשהו (פרודיה מינימליסטית על משרדי הפרסום באשר הם) מתגבש רעיון לקונספט החדש שיתאים ללקוח האופנה הגדול שלהם, חברת "האני": "להיות במקום שבו לא היית מעולם". הרעיון הזה מוביל אותם להחליט על צילום הקטלוג החדש שלהם, עם שני הפרזנטורים הקבועים, במדינה דמיונית באפריקה.

הפרזנטורים הם רותם סלע ועידן חביב. היא טופ מודל מקומית ששרויה כולה בהבלי הביצה, וכיאה לאושיות הז'אנר, השתמטה משירות צבאי; והוא, עידן חביב (מגדל האננס הרגיש מ"הישרדות"), בעלה הטרי, דוגמן בעל-כורחו שמאמין שנועד לקריירה רצינית יותר.

עוד משלימים את הצוות: הארט-דיירקטורית ממשרד הפרסום, שני סטייליסטים, קריקטורות על ז'אנר ההומו הנשי, שמדברים זה לזה בלשון נקבה, צלם אגוצנטרי וכמובן - הבעלים עצמו: שילוב ישראלי כל-כך של סגנון בוטה, חומרני ועם זאת בעל הומור עצמי (עד שזה מגיע לכיס שלו).

קשה לדעת מה כאן בונוס על מה: האם העלילה שנעה בין מחויכת לרגעים לבין סטירה ממשית שנועדה לשמש רקע לצילומי הדוגמנות שלהם, או שאולי האסתטיקה של הסדרה היא הבונוס, ולא העיקר. בכל אופן, נהניתי מאוד ללכת לאיבוד עם הקאסט הזה באפריקה, שעליבותה המטורפת מוצגת כתפאורה כמעט שפויה לנוכח היכולת של הצוות להיות מרוכז בעצמו.

"אבודים באפריקה" כתובה היטב, עד שאין בה כמעט רגע דל, והדמויות אמינות כל-כך שהן מקרינות אפילו על שחקנית מתחילה כמו סלע למשל, שצריכה, כך נדמה, להיות בעיקר עצמה (פחות "עצמה" כפי שהיא מצטיירת בתקשורת).

אל תתנו להתפעלות הזאת להטעות אתכם: "אבודים באפריקה" אינה סדרת מופת שתערב לחכו של הצופה גבה המצח, אבל היא מראש לא מתכוונת להיות כזאת, ואולי גם זה חלק מקסמה: סדרה במשקל אולטרה-לייט שאפשר ליהנות ממנה ברמה הבסיסית ביותר, ומי שבקיא קצת בעולם הפנימי של הפרסום, הפקה, אופנה - ימצא בה בונוס מיוחד.