חזרתו לצה"ל של האלוף במיל' יאיר נווה לתפקיד סגן הרמטכ"ל, עלולה להחזיר גם את החשש מפני השתלטות סרוגי הכיפות על הצבא, ולבטח להשיב לדיון את הציבורי את השאלה בדבר דילמת הציות של החייל הדתי, תהיה אשר תהיה דרגתו, לצה"ל ולהחלטות הדרג המדיני. לדעתי אין לחששות אלה יסוד מבוסס.
לאורך השנים הושמעו תחזיות קודרות בנוגע לדומיננטיות הגוברת של חובשי הכיפות הסרוגות במערך הצה"לי, שחלקם הגדול, אולי מיותר לציין, הם מתנחלים. בשנים האחרונות קרוב למחצית הקצינים הצעירים בצבא נמנים עם ציבור זה וגם למטכ"ל עצמו החלו להיכנס בהדרגה חובשי כיפה סרוגה.
הערכת החוששים מפני חיילים סרוגי כיפות היתה שאחרונים אמנם בעלי מוטיבציה גבוהה להגן על המדינה, אך טמונה בהם סכנה גדולה: ביום פקודה, כאשר ייאלצו להכריע בין נאמנות למדינה ולערכיה הדמוקרטיים, ובכללם ציות להוראות הדרג המדיני, לבין הליכה לפי צו אמונתם הדתית, הם יבחרו באפשרות השנייה.
טענה זו קיבלה חיזוק משמעותי בשנים האחרונות: בזמן ביצוע תוכנית ההתנתקות מעזה היו מקרים של סירוב פקודה על רקע זה. השנה נוספה לכך סערה שעורר הרב אלעזר מלמד מישיבת הר ברכה, שבעקבות פינוי מאחזים, הורה לתלמידיו לסרב פקודה.
עם זאת אני סבור שלמרות מקרים אלה, ניתן להסיר את החשש.
באחת השבתות, בימים שלפני ביצוע תוכנית ההתנתקות, ביקרתי אצל חבר ילדות חובש כיפה שבחר בקריירה צבאית, והייתי עד לוויכוח ער בינו לבין הוריו. הם טענו בפניו שעליו לסרב לפקודה, אם תבוא, לפנות מתנחלים בגוש קטיף, והוא טען בנחישות שעם כל הצער, הוא יבצעה.
בכירי קציני צה"ל הדתיים, ובכללם סגן הרמטכ"ל, נווה, ניצבו בפני מבחן כזה בתקופת ההתנתקות, ובחרו לציית למדינה ולהחלטות הממשלה. הם עמדו במבחן הציות גם כשספגו ביקורת קשה והתנכלויות מקרב הציבור שממנו באו ואליו השתייכו.
סביב סוגיית הציות להוראות שנוגדות את השקפת עולמם, נוצרו בציבור הדתי שתי קבוצות. אף ששתיהן נותרו, על פניו, בעלי השקפה דתית ופוליטית דומה, בעוד שמבחינת חברי האחת, הוסר המחסום בפני סירוב פקודה, חברי קבוצה אחרת, בדגש על מי שבחרו בשירות בצה"ל כדרך חייהם, שמים את המדינה והדמוקרטיה לפני השקפת עולמם.
הסיבה להכרעה זו של בכירי קציני צה"ל הדתיים, בדבר העדפת הציות למדינה, נובעת מכך שגם מה שמגדירים רבנים שתומכים בסרבנות, כדעת הלכה, אינו אלא פרשנות של התורה. וכמו שניתן לספק פרשנות מסוג אחד, ניתן להכריע את הדילמה בעזרת פרשנות אחרת.
כך, כפי שתומכי הסרבנות מסבירים אותה בכך שהחלטה על פינוי ישובים יהודים נוגדת את תפיסת קדושתה של ארץ ישראל והחובה להיאחז בה, ניתן לומר, גם מתוך השקפה דתית, כי קיום ההוראה תשמר את אחדות עם ישראל בארצו, וזו חשובה אף מגורלו של ישוב יהודי כזה או אחר.
זו, סביר להניח, צורת ההסתכלות שאימצו קציני צה"ל הדתיים הבכירים. וכאשר זו עמדתם, ניתן בסבירות גבוהה להשקיט את החשש הגדול, שאותן נבואות זעם עוררו.