האם אפשר לסמוך על סינים?

בתחילת המיליניום החלה סין להשקיע ולהרחיב את קשרי המסחר עם העולם, לעתים קרובות עם מדינות שהיו ביחסים גרועים עם ארה"ב כמו איראן או סודן. סין בחרה לעשות זאת משתי סיבות: חתירה תחת ההגמוניה האמריקנית, וחולשת החברות שהיו בבעלות ממשלת סין.

מגמה זו התמתנה בשנים האחרונות, וכיום החברות הסיניות מעדיפות לנהל עסקים עם מדינות בפרופיל סיכון בינוני כמו צ'ילה, קולומביה, סלובקיה, קזחסטן, הפיליפינים, מלזיה ואינדונזיה.

אחד הקריטריונים של הסינים למסחר הוא תשתית טובה. אם היא אינה קיימת, הם מוכנים לבנות ולממן אותה. כתוצאה מכך משחק כיום היצוא לסין תפקיד מפתח בצמיחה הכלכלית של מדינות רבות.

כך גם קורה, שהביקוש הסיני מעצב כיום את מפת הסחר העולמי ומשחק תפקיד מכריע בהכתבת תפקידן העתידי של מדינות קטנות בכלכלה הגלובלית. להערכתנו, אם כלכלת סין תוסיף לצמוח בשיעור של 7%-9% בשנה, המדינות בהן סין מהווה נדבך עיקרי מהתוצר יפגינו צמיחה מהירה וחדה.

המדינה בעלת הקשר החזק ביותר בין נתוני התוצר לביקוש הסיני היא אנגולה. בשני הרבעונים הראשונים של 2010 עמד היצוא לסין על שיעור של 19% ו-19.7%, בהתאמה. דהיינו, כחמישית מהתוצר במדינה נשען על הביקוש הסיני. הצפי לצמיחה עומד על 8.5% ב-2010 ותואם את הצמיחה סינית המשוערת.

מדינות נוספות בהן מהווה הביקוש הסיני נדבך חשוב הן מלזיה, עם שיעור של כ-11% בחציון הראשון; טיוואן עם שיעור דומה; עומאן עם שיעור של כ-9% ; וקזחסטאן ודרום-קוריאה עם שיעור ממוצע של 5% כל אחת.

בנתוני 2010 Q2 אפשר למצוא את ארה"ב, יפן, קוריאה, טייוואן וגרמניה כיצואניות הגדולות של סחורות ורכיבים לתעשיית ההרכבה הסינית. ואילו אוסטרליה, ברזיל, תאילנד וערב-הסעודית עומדות בראש יצואניות חומרי הגלם. כל המדינות מופיעות בטופ 10 במונחים של נתח שוק. תמהיל דומה של מדינות, בתוספת אנגולה והודו, היו בעשירייה הראשונה במונחי עלייה משנה לשנה ביצוא שלהם לסין ברבעון השני ב-2010.

השאלה שנותרת פתוחה היא האם הביקוש הסיני מהווה מנוע צמיחה יציב? השוק הסיני נחשב לשוק מתפתח הפכפך. ב-15 השנה שחלפו רשם גרף הצמיחה הסיני תוצאות מגוונות יותר ממה שנהוג לחשוב.

בתקופת המשבר של סוף 2008 ירד קצב הייצור הסיני ב-2%, שיעור ירידה שלא נרשם מאז המשבר הפיננסי באסיה ב-1998. היבט נוסף הוא הניסיון של סין להשפיע על מחיר הסחורות בעזרת מדיניות "מתנדנדת".

דוגמה טובה להשפעה של מדיניות זו הוא מחירן של עפרות הברזל: בין ינואר לספטמבר 2009 עמד היקף היבוא של הברזל על למעלה מ-60 מיליון טונות כתוצר ישיר של הקלות הבנקים על מתן הלוואות, אולם ב-2010 Q3 ו-Q4 (בה נכנסה מדיניות הריסון על מחירי נדל"ן למגורים) קטן היקף היבוא לשיעור פחות מ-50 מיליון טונות בחודש.

מנגד, ההשפעה של הביקוש הסיני היא גם אינטואיטיבית. ב-2008-2009, למרות הירידה בצריכת משקי הבית בסין, המשיכו הסינים לייבא סחורות כדי ליהנות מהמחירים הנמוכים יחסית ולמלא את המאגרים.

באמצע 2010 נראה כי הסוחרים הסינים בוחרים להקטין את המאגרים של חלק מחומרי הגלם, למרות תחזיות הצמיחה היציבות יותר לעתיד. אנו מעריכים כי מגמה זו משקפת הערכה כי הסוחרים הסינים סבורים שמחירי הסחו רות יוסיפו לרדת בשל צריכה נמוכה במדינות ה-OECD באירופה ובארה"ב.

השינוי המשמעותי ביותר אותו אנו צופים בטווח הארוך הוא התחזקות כושר המיקוח של העובדים הסינים. מאידך, עלייה במשכורות בסין היא מומנטום חיובי עבור יצואני מוצרי צריכה למדינה שייהנו מדרישה גבוהה יותר של משקי הבית בסין.

הכותב הינו מנכ"ל חברת המידע העסקי דן אנד ברדסטריט