פרופ' דן גלאי הוא דיקאן הפקולטה למנהל עסקים באוניברסיטה העברית ויו"ר סיגמא בית השקעות
שוק ההון האמריקאי ממש לא מתרגש מהבחירות מחר. החוזים העתידיים מצביעים על עליה מתונה הצפויה היום במדדי המניות המובילים, ו"מדד הפחד" ביום שישי לא רמז על חששות לשוק המניות בחודש הקרוב.
רבות דובר במדיה על הבחירות השבוע בארה"ב בהם יבחר קונגרס חדש ושליש מהסנאט. דובר על הצבעות מחאה כנגד אובמה ומדיניותו במיוחד בתחום הכלכלי. יש התנגדות ציבורית רחבה לחוק הבריאות שהוא העביר וכן להזרמת מיליארדים רבים לבנקים ומוסדות פיננסיים, בשעה שמצב הכלכלה כמעט ולא השתפר ורמת האבטלה נשארת גבוהה.
בטווח הקצר השפעת תוצאות הבחירות על הכלכלה הריאלית תהיה מועטה. מי שקובע כיום את סדר היום הכלכלי הוא בעיקר נגיד הבנק המרכזי, בן ברננקי, ומדיניותו לא צפויה להשתנות, הוא ימשיך לשמור על ריבית אפסית כדי לעודד צמיחה, ויזרים כספים לשוק כדי למנוע קריסות, פשיטות רגל והגדלת האבטלה.
הציבור האמריקאי סומך על הפד' ומקבל את מדיניותו. האוצר כיום משחק תפקיד משני, כך שגם אם מדיניות האוצר תאלץ להתאים את עצמה לקונגרס החדש, לא יהיה בכך כדי להשפיע באופן מהותי על הכלכלה הריאלית באופן מיידי.
השינויים הפוליטיים הצפויים, שבהחלט יכולים לזעזע את מערכת השלטון, לא יחוללו שינויים דרמטיים בשוק המניות. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מעליה מסוימת בריביות על אג"ח ממשלתי ל-10 שנים שנרשמה באחרונה. ועדיין רמת הריביות נמוכה אבסולוטית (ב-2.7% לשנה). קשה לדעת אם ליחס זאת לציפיות לאינפלציה או לתוצאות הבחירות, אני לכשעצמי מאמין שהאפשרות הראשונה היא הנכונה והנה עוד הוכחה שהפוליטיקה משפיעה פחות על הכלכלה.
הכוח עובר לשוקי ההון ולבנק המרכזי ואילו הפוליטיקה היא זו שמתאימה את עצמה לרחשי השוק. המדינאים נאלצים להשלים עם כך שהם צריכים להקשיב לבנק המרכזי כגוף הנחשב לאחראי וחסר פניות, והן כבעל יכולת (גם אם מוגבלת) לנטרל פעולות פיסקליות. תופעה זו מאפיינת גם את ישראל בשנים האחרונות.
התהליכים הפוליטיים מעצם טיבעם איטיים יותר, מלווים מקח וממכר, בדיונים ארוכים וניסיונות לחץ מכל צד כדי להשיג יתרונות פוליטיים. אנו רואים זאת פעמים רבות כשכוונות כלכליות טובות של הממשלה מתמססות ומשתנות תוך תהליך האישור. בארה"ב, תוכניות סיוע אם למערכת הבריאות או למערכת הפיננסית, עברו שינויים רבים עד שזכו לאישור הסופי תוך דחיות חוזרות ונשנות.
תהליכים אלה, שרובם גלויים לציבור, מקטינים את האמון ביכולת המערכת הפוליטית להשפיע באופן ממשי ומיידי על הכלכלה הריאלית. הבנק המרכזי, היכול לקבל החלטות באופן מהיר ונחוש, הרחק מאור הזרקורים, הופך לפיכך לגורם הדומיננטי. גם שוק ההון, המגיב במיידית על ידי הסטת מקורות פיננסיים אדירים בין ענפים שונים ואף למדינות שונות, קובע במידה רבה את סדר היום הכלכלי.