שאפו. זה מה שיש לי להגיד לנשיא האוניברסיטה העברית פרופסור מנחם ששון. סוף סוף איש אקדמיה עם שיעור קומה וביצים, שלא פותח את הפה רק בדיונים תיאורטיים על פוליטיקה גלובאלית, יחסנו עם הפלסטינים לאן והאופן שבו צריך להחרים אוניברסיטאות שמשתפות פעולה עם הכיבוש.
נשיא אוניברסיטה, שמבין שיש חיים מעבר לתקציבי המחקר של המעבדות והחוקרים שלו והתורמים מאמריקה, ושבלי הלחם והחמאה שלו ושל המוסד שבראשו הוא עומד, אלה שממנים את הפעילות השוטפת שלו, הסטודנטים, אין לו, לקולגות, ולמחקרים המפוארים והמעמיקים של האקדמיה, זכות קיום.
סביר להניח שהוא לא ממש התכוון לזה, אבל הפרופ' ששון נוהג כראשון הרבנים, במובן החיובי של המונח. תפקידם של הרבנים הוא להרביץ תורה, אבל גם להנהיג את הצאן, ובין השאר גם להאיץ בהם לצאת לרחובות למען מטרות שלתפיסת עולמם ייטיבו איתו, או כדי לעשות בלגן להפעלת לחץ.
גם לששון יש מחויבות דומה כמחנך, מורה ומנהיג. ולא רק לו. לכל ראשי האקדמיה הישראלית שמחויבים להנהיג את הסטודנטים במאבקם המאוד צודק נגד חוק האברכים, כן להנהיג. זאת לא בושה. לצאת איתם להפגנה, לצעוק, למחות. הסטודנטים הם אנשים צעירים, שטובעים במחויבויות הלימודים והפרנסה, והם, עוד יותר מתלמידי הישיבות, זקוקים ליד מכוונת. לגב של מבוגר. הרי גם האברכים לא מנהיגים את עצמם.
אולי בכלל צריך לפתוח קורס חובה חדש לסגל האקדמי המכובד: מבוא למנהיגות, שאותו יעבירו גדולי הרבנים. יהיו שם שיעורים בדוגמה אישית, דאגה לזולת, עמידה מאחורי עקרונות מוצקים, ועידוד צמיחה של עור פיל. הרי תמיד יקום איזה גפני אחד שיצעק משהו על המשכורות המנופחות שלהם וינסה להסיט את הדיון מאפליית הסטודנטים לעומת תלמידי הישיבות, לכיוון פופוליסטי סביב השכר הגבוה שלהם.
אפשר גם להוסיף לקורס חוברת לימוד של שו"ת, שבו ינתן נשק מילולי נגד הגפניניזם למינהו, בין היתר, למשל, שמי שעובד שנים ומגיע לדרגה גבוהה, מגיע לו כסף והרבה. ויותר מזה, מי שלומד בימים, עובד בלילות ובין לבין עושה מילואים, צריך לקבל יחס מועדף, ולא להיות אזרח סוג ב'.
אז אנשי אקדמיה באשר אתם, קומו כבר ועמדו מאחורי הפרופ' ששון ואל תזרקו אותו כבשר מדמם לשיני החרדים. אם הסטודנטים יתמסרו רק ללימודים ולא יגיעו טרוטי עיניים להרצאות, גם אתם תרגישו טוב יותר. אז תנו להם ולעצמכם קצת כבוד.