לחתן פרס נובל לשלום, פרופ' מוחמד יונוס, יש לא מעט ביקורת על הקפיטליזם בגרסתו הרווחת כיום: על שאין חברות שייעודן הוא קידום פרויקטים חברתיים במקום לדאוג לשורה התחתונה, על שהבנקים מסרבים להלוות כסף למרודים שבחברה ועוד.
"אה, עוד תיאורטיקן סוציאליסט, שמצא מקלט בין כתלי האקדמיה", ודאי חלקכם מהמהמים לעצמכם עם קריאת שורות אלו. אלא שיונוס אינו תיאורטיקן כלל וכלל. בנק גראמין שהקים לפני כ-30 שנה, הלווה סכומי כסף קטנים למרודים שבאזרחי בנגלדש, ארץ מולדתו, שאליה שב מארה"ב לאחר שזכתה בעצמאות.
התוצאות מדהימות: מתברר שלעניים יש מוסר החזרת חוב גבוה בהרבה. ב-97% מהמקרים הכסף הושב! והכסף הזה, לא עזר לעוד טייקון תאב בצע לרדות במחפשי יהלומים באפריקה, אלא חילץ מיליוני אזרחים מעוני קשה. אגב, כמעט כל מניות הבנק מצויות בידי הלווים. הם גם בעלי הבית. על כל אלה יונוס והבנק קיבלו ב-2006 פרס נובל לשלום.
לתת חכות ולא דגים
את גישתו המקורית הזו וסיפור תולדות הבנק שהקים, יונוס פורס בספרו "עולם ללא עוני". גישה זו כה מקורית ביחס למה שמקובל לחשוב בעולם הפיננסים כיום, שבאותה מידה הוא יכול היה גם לקבל עליה פרס נובל לכלכלה. לעניים הוא מציע לתת חכות ולא דגים. אם המונח נשמע מוכר, אז תוכנית ויסקונסין ודומותיה אינן הפתרון לגישתו. במקום לחפש משרות לעניים ולמובטלים, הוא מציע לתת להם אשראי. כך, הם לא יהיו משרתיו של קונצרן, אלא יעבדו עבור עצמם. יזמות, ספרו טוען, אינה תכונה נדירה, הגישה לכסף כדי לקדמה היא שנדירה.
כך, פרויקט חייו של יונוס הוא גם סיפור המקובעות של הבנקאים, כתופעה גלובלית. הוא יוצא כנגד מה שהוא מגדיר "המשך האפרטהייד הפיננסי", קרי הדרת חצי מאוכלוסיית כדור הארץ מהאפשרות לקבל אשראי, לפי הכלל הקדוש ש"אין הלוואות ללא ביטחונות". הרי ניסיונו מלמד שללא ביטחונות, הלווים שלו החזירו את הכסף ובמשבר האחרון ראינו כיצד כמה מעשירי ארצנו, עם ביטחונות נהדרים, עשו את כל התרגילים חוץ מלעמוד בכבוד בהתחייבויותיהם אלו. אגב, יונוס למד שנשים מחזירות טוב יותר כסף מגברים והיום כמעט כל ההלוואות שבנק גראמין נותן הן לנשים.
בספרו, יונוס מקדם את הרעיון שלו בדבר עסק חברתי. במה מדובר? בעסק שתכליתו היא לא השורה התחתונה אלא קידום מיזם חברתי, או בכזה שעיקר המניות בו נתונות בידי עניים (כמו גראמין בשני המקרים). חרף זאת ובשונה מארגוני צדקה ועמותות, העסק החברתי אמור להתנהל כמו פירמה מהסוג המוכר - להיות יעיל, לדרוש הצלחה, להעיף מנכ"ל שכשל ולא לרשום הפסדים.
ולמה שמישהו ישקיע בעסק חברתי, כדי שזה יקום? ראשית, כי אף שהגישה הקפיטליסטית השלטת מדחיקה זאת, יש בנו הרצון לסייע לאחר ולהיות אכפתיים כלפי החברה. שנית, את הכסף יביאו אותם אנשים שנותנים כספם לצדקה, אבל פה הם נותנים את החכות ולא את הדגים, פה הכסף ניתן לגוף שפועל כמו עסק, וכפועל יוצא מכך, פה אין התורמים נדרשים לתרום שוב ושוב, אלא הם מלווים מתוך כוונה שכספם יושב, פשוט במקרה זה ללא דיוודנדים.
גם פה אין זו תיאוריה, ויונוס מספר על החברה שהקים יחד עם דנונה הצרפתית כדי לספק יוגורט בריא לילדים העניים של בנגלדש.
"עולם ללא עוני" מאתגר רבות מהמחשבות המקובלות בכלכלה המערבית הקפיטליסטית. הוא עושה זאת מתוך גישה שמאמינה בשוק החופשי (אבל לא מדי), ומתוך התנסות ארוכה ומוצלחת. בהחלט מומלץ שיעיינו בו בכירי עולם העסקים בישראל, בוודאי פקידי האוצר הנכבדים, שקפיטליזם נוקשה הוא תורתם היחידה ואין בלתה.
"עולם ללא עוני" מאת מוחמד יונוס. הוצאת אחוזת בית ספרים, 312 עמ'