"מעולם לא רצינו אקזיט - החלום שלנו להיות חברת ענק"

מנכ"ל בריינסווי בראיון ל"גלובס" ■ בריינסווי עוד לא סיימה את הניסוי הקליני העיקרי בקסדה היכולה לטפל במחלות באמצעות מגנוט המוח, אך כבר מתכוננת לצאת להנפקה בנאסד"ק

היה מעניין לראות איך יקבלו המשקיעים בנאסד"ק את הסיפור הבא: חברה קטנה יחסית מישראל, המפתחת קסדה שממגנטת את המוח תוך יומרה לטפל במגוון אדיר של מחלות נפש והפרעות נוירולוגיות, אשר עדיין לא סיימה את הניסוי הקליני הגדול הראשון במכשיר הרפואי שלה. אין בחברה משקיעים מוכרים כגון קרנות או חברות גדולות, וגם אין לה הסכמי הפצה עם גופים מוכרים. שווי השוק שלה הוא של 95 מיליון דולר בבורסה בתל אביב - גבוה במונחי חברות ביומד מקומיות, אבל איפה זה ואיפה וול סטריט.

הבורסה בתל אביב דווקא חיבקה את בריינסוויי מיום הנפקתה בתחילת 2007, והיא הייתה אחת המניות היחידות שמשבר 2008-2009 כמעט שלא נגע בהן. מאז ההנפקה שווי החברה קפץ בכפי ארבעה. כיום מונה הצוות של בריינסווי 50 איש בירושלים.

בראיון מיוחד ל"גלובס" לקראת יציאת החברה לבורסה בארה"ב בעוד חודשים ספורים, מסביר מנכ"ל החברה, עוזי סופר שאכן אפשר להגיע לנאסד"ק עם סיפור כזה. "זה נשמע מוזר רק למי שלא מכיר את התחום", אומר סופר.

היום יש בשימוש מגוון שיטות לגירוי את המוח ברמה החשמלית, הוא מספר. ECT, טיפול בחשמל, שיצא לה שם גרוע; DBS, מכשיר שמוחדר לתוך המוח דרך חורים בגולגולת, הוא טיפול פולשני בעיקר בתחום הפרקינסון, שמשווק בהצלחה על-ידי מדטרוניק; ו-VMS, טיפול פולשני שבו מגרים עצב באזור החזה והוא משמש כמוליך חשמלי למרכז המוח ומשווק רק לדיכאון ולאפילפסיה.

"הגירוי המגנטי שאנו משתמשים בו, TMS, הוא ממוקד ולא פולשני. חברת Neurostar, שכבר יש לה אישור FDA (רשות המזון והתרופות האמריקנית) לשימוש במוצר בגירוי מגנטי, מגרה רק את קליפת המוח ואנחנו מגרים גם את עומק המוח. לנו יש את היכולת לטפל בהצלחה רבה יותר במחלות רבות יותר", אומר סופר.

מבחינת בריינסווי, לנוירוסטאר יש בעיקר יתרונות, הוא אומר: "החברה עשתה עבודה מול ה-FDA, היא מחנכת את השוק ועובדת קשה על השגת קוד ביטוחי. כל הדברים הללו יהיו מוכנים כשנגיע".

"הזדמנויות אינסופיות לשת"פ"

בימים אלה נמצאת בריינסווי בניסוי קליני רב-מרכזי מול ה-FDA לטיפול בדיכאון שאינו מגיב היטב לתרופות. בד בבד היא ערכה עד היום יותר מעשרה ניסויים קטנים יחסית בהתוויות שונות כמו סכיזופרניה, מניה-דפרסיה, אלצהיימר, תסמונת פוסט טראומטית, התמכרויות ותנועות בלתי רצוניות.

למה בחרתם לעשות הרבה ניסויים קטנים במקביל, במקום כמה ניסויים גדולים?

"אין לנו תקופת פטנט אינסופית. אנחנו מעריכים כי ברגע שהמכשיר יאושר לשיווק עבור דיכאון בארה"ב, ישתמשו בו באופן מחקרי גם להתוויות נוספות. כמו-כן, יצוצו אפשרויות לשיתופי פעולה מחקריים ושיווקיים, ועדיף שנגיע למצב הזה מוכנים. ההזדמנויות לשת"פים הן אינסופיות ותלויות רק בנו.

"אם היינו עושים רק ניסוי אחד, היו אומרים לנו שאנחנו לוקחים סיכון גדול מדי. ניסויים קליניים קטנים יותר לא דורשים משאבים ניהוליים רבים, אלא רק תכנון. אחרי כן, הם מבוצעים על-ידי חברת הניסויים הקליניים שלנו והמרכז הרפואי הרלבנטי אחראי לרוב המימון. כך שמרגע שהתחיל הניסוי, הוא עולה לנו מעט. חבל שיהיו את המשאבים בחברה ולא ננצלם לעוד ניסויים".

החברה כבר מוכרת את מוצריה באיטליה ובברזיל דרך מפיצים. רוב המכשירים כרגע ניתנים למרכזים ללא תשלום ראשוני, לפי חוזה חודשי.

לא קשה לחברה קטנה יחסית, שעמוסה בניסויים קליניים, גם לייצר מוצר איכותי, לשווקו ולתת שירות?

"השוק הקדים את הפיתוח. יש דרישה אדירה למוצר בכל המחלות. אנחנו מתקדמים בזהירות, משווקים רק לשתי מדינות וכל הזמן יש עלינו לחץ לשווק לעוד. אנחנו אלה שמגבילים את הקצב. כמו בעניין הניסויים - זה תלוי רק בנו. המעבר ממו"פ לייצור היה אתגר אדיר, עבודה מסביב לשעון, ממש קריעת ים סוף. אבל בדיעבד, טוב שעשינו את זה עכשיו ולא חיכינו עד קבלת האישור. עכשיו נבוא מוכנים".

ההמצאה הלכה במסלול הפוך

גם המקורות ההיסטוריים של בריינסווי ייחודיים. ההמצאה פותחה על-ידי שני מדענים ישראלים, הפרופ' אברהם צנגן ויפתח רוט, שעבדו ב-NIH, אחד ממרכזי המחקר הרפואי הגדולים בעולם. ההמצאה נרכשה על-ידי המייסדים הישראלים של החברה - סופר, אבנר חגי ופרופ' דוד זכות מבית החולים הדסה, שייבאו אותה לארץ. מסלול זה הוא הפוך מכפי שעושות בדרך-כלל המצאות בתחום מדעי החיים.

לסופר ולחגי, שרכשו את הפטנט בתחילת שנות ה-2000, לא היה באותה התקופה כל רקע במדעי החיים. השניים השקיעו יחד בחברות פולסיב וחופית (יחד עם קיבוץ כנרת) ובחברת ג'נרל דיפנס, שעשתה עסקאות גדולות מול התעשייה. סופר וחגי השקיעו 8 מיליון שקל מכספם הפרטי, ומאז ההנפקה לא מכרו מניות.

למה החלטתם לשווק באופן עצמאי דרך מפיצים שונים, ולא לחתום על הסכם גלובלי גדול מול חברה מובילה?

"החברות הגדולות שזיהינו כמפיצות אפשריות עדיין לא מבינות מה יש לנו ביד. גם אנחנו לא מבינים עד הסוף, בסיס הידע כל הזמן משתנה. הן לא ערוכות לחברה כמונו, ואנחנו לא מוכנים להיות עוד סעיף בקטלוג שלהם. אנחנו רוצים שהמוצר ישווק עם מלוא תשומת הלב על-ידי מפיץ שזה הבייבי שלו.

"בשלב מאוחר יותר נחפש מפיץ גדול וגלובלי, אבל רק כשחינוך השוק כבר ייעשה".

ומה לגבי רכישה של החברה?

"מעולם לא רצינו אקזיט, החלום שלנו הוא להגיע לשוק. בשביל זה ירקנו דם. אנחנו רוצים להיות חברת ענק בעצמנו".

מה מוביל אתכם לגיוס בנאסד"ק, ומדוע דווקא עכשיו, לפני סיום הניסוי הגדול שלכם?

"אנחנו מגייסים כדי שברגע האמת, אחרי קבלת אישור ה-FDA, נוכל למקד את כל המזומן ותשומת הלב הניהולית ולהסתער על השיווק. לא אכפת לנו אם האחזקות שלנו ידוללו קצת יותר בשביל זה".

חברות מכשור רפואי מאבדות לעיתים מעט משוויין עם המעבר למכירות, כשהחלום שגלום בהן עומד במבחן המציאות. ייתכן שמועד ההנפקה תוכנן בכוונה להקדים את פרסום התוצאות ואת אישור ה-FDA, כך שאם אלה יתפתחו לטובה, יוכלו המשקיעים האמריקנים לרשום תשואה על המניה עם אמנם יתקבל האישור, וכך תיווצר למניה תדמית טובה טרם המעבר למכירות.

חברה ישראלית בנאסד"ק בשלב כמו זה של בריינסווי, מגייסת בדרך כלל 25-40 מיליון דולר, לפי שווי של 100-200 מיליון דולר. "על השווי שלנו אנחנו יכולים להגיד דבר אחד: לא בכל מחיר", אומר סופר. "גם החתמים יודעים את זה. אנחנו לא מתכוונים להכניס את המשקיע הישראלי שתמך בנו להרפתקה. יש לנו אופציה שפוקעת ב-31 בדצמבר והיא עמוק בתוך הכסף, כך שיש לנו מקורות מזומן גם משם. ההנפקה תשנה את הקצב שבו נצא לשוק, אבל אנחנו לא תלויים בה".