אמצע השבוע שעבר, יומיים לפני שהכרמל הפך למוקד הקטסטרופה מקפחת החיים, התייצבו למרגלותיו ראש השלטון בנימין נתניהו ובעלת ההון שרי אריסון. מאחוריהם השתרכה פמליית נכבדים ומיוחסים, שבאו לחגוג את חנוכת המנהרה הארוכה בישראל. עם חיוך המוערך ב-3.4 מיליארד דולרים, אריסון נצמדה אל ראש הממשלה, אחזה במספריים וגזרה סרט אדום. לבד מההזדמנות לצילום חגיגי עם ראש הממשלה, אפשרה ההשקה ההיסטורית לאריסון לגעת בהתממשות החזון הסביבתי שלה. "חברת שיכון ובינוי חרתה על דגלה את נושא הקיימות ואת פרויקט המנהרות", הצהירה בחגיגיות, "כמו גם את שאר הפרויקטים שלנו, שהם דוגמה למיזמים שמיטיבים עם התושבים, מקילים את חייהם ברמה היומיומית, וכמובן שנעשים תוך שמירה על הסביבה".
בקצה השני של הארץ, סביב שני שולחנות פלסטיק בדירה צנועה בקריית מלאכי, תבע הרפתן יואב צור הפקת לקחים. "פספסנו", התרעם, "לא היינו שם כדי להפריע לה, לא הנפנו שלטים". צור, תושב כפר ורבורג השכן, וחבריו מהמושבים הסמוכים, מנהלים מאבק נגד תוכנית שאפתנית של החברות שבשליטת אריסון לבניית תחנת כוח מופעלת גז טבעי באזור התעשייה של קסטינה. התחנה תקום במרחק קצר ממכלי ענק של אמוניה, של כלור ושל ריכוזי חומרים מסוכנים אחרים שכבר נמצאים שם ומהווים בעצמם פצצת זמן מתקתקת. "מילא הפצצה", תוהה אחד מראשי המאבק, שמשון רוזן, "אבל להתקין עליה את הנפץ?". רוזן, ממושב תימורים, מבין בפיצוצים: הוא טייס קרב במילואים, ובמלחמת יום הכיפורים היה מספר 8 במבנה הפנטומים שהפציצו את המטכ"ל הסורי.
מאות מטרים ממקום ההתכנסות של מטה המאבק נמצא האתר המדובר, שעדיין מסומן במפות כמלבן ריק. שיכון ובינוי תשקיע כ-350 מיליון דולרים בבניית תחנת הכוח ותמכור את החשמל שתפיק לרשת הארצית המשוועת לעוד אנרגיה. התוכניות שמראים נציגיה בניסיון לקדם את הפרויקט כוללות סקירה על המעלות שבהפקת חשמל מגז טבעי לעומת פחם; תהליך שיפחית את הפליטה של מזהמים ושל גזי חממה לסביבה הרותחת גם כך.
400 מגוואט של חשמל יופקו מדי שנה בתחנה המתוכננת. העבודות להקמתה אמורות להתחיל בחודש פברואר הקרוב ויימשכו שנתיים. בספטמבר 2007 הגדירה ממשלת ישראל את התוכנית כפרויקט לאומי, ומכתב שמעיד על כך, בחתימת ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, זכה למקום של כבוד במצגת ששיכון ובינוי מקרינה על כל קיר פנוי.
קשה להשתחרר מהרושם שתוכני המצגת כוונו היטב אל הבטן הרכה והמקרקרת של רבים מתושבי קריית מלאכי: היא מבטיחה בין 250 ל-300 מקומות עבודה בתקופת ההקמה, ובין שלושים לארבעים מקומות תעסוקה בתפעול השוטף. בנוסף, התחנה תשלם למועצה האזורית באר טוביה ארנונה נאה, ובהמשך אף תיבחן אפשרות לספק לתעשייה ולתושבים שמסביב לה חשמל במחיר אטרקטיבי ונמוך יותר.
מבחינת שיכון ובינוי, התחנה תעמוד בתקנים מתאימים: היא תפעל בין שבע בבוקר לשבע בערב, ובמקרים חריגים - לא יאוחר מעשר בלילה; במקום ייעשו פעולות להשקטה ולאיטום במטרה להוריד את מפלס הרעש לגובה זניח; ועוד ועוד. אבל כל זה לא מרשים את בני המושבים ואת תושבי קריית מלאכי. מבחינתם העובדה שמישהו החליט לשים להם בלון גז ענק על מפתן הבית, ולצידו ארובה מזהמת, היא בלתי נתפשת.
דרור שור, ראש המועצה האזורית באר טוביה, מסתכל על התוכניות ומתפוצץ מזעם: "בכל לילה מבלים אלפים במתחם ביג הסמוך לשטח שבו רוצים לבנות; זה אחד המקומות היחידים באזור שאפשר עוד להתלבט בהם בין אכילת המבורגר לשתיית קפה. כל המותגים נמצאים שם. פיגוע אחד, וכל האזור הזה נהיה כרמל". עוד הוא מדבר, וברדיו מדווחים על עשרה הרוגים לפחות בתאונה ליד בית אורן.
בטוב זה לא יעבוד לכם
15 איש מובילים את המאבק המשותף של תושבי באר טוביה וקריית מלאכי, מתאמצים לשוות לו מראה של אינטרס אחיד מובהק: סכנת החיים, שמאיימת על תושבי תימורים, כפר ורבורג, ערוגות ואביגדור, מרחפת גם על ראשיהם של תושבי קריית מלאכי. "זה מאבק בתוך מאבק כי אנחנו עדים לניסיונות מצד פונקציונרים בשיכון ובינוי לתקוע בינינו טריז, לפצל את הכוחות", מאשים רוזן. "בגלל זה אנחנו מתעקשים לבודד את כל הקשקושים שמסביב".
כך, בערב סתווי יבש בקריית מלאכי, תחבו אנשי המטה ידיים רועדות בכיסים של מעילי הפליס, ניסו לפרט את המשך פעולות המחאה, תהו איך למנף אותן. "צריך להכניס את הנוער לסיפור", מתלהב רוזן, "לנצל את חנוכה, לארגן מצעד לפידים ברחבי הקריה. השאלה היא איך מביאים את בני הנוער".
יוסי סמדג'ה, פעיל במטה ותושב קריית מלאכי, אומר שיהיה קל להביא אותם: "יהיה אפקט עדר. הנוער רואה התקהלות, הנוער בא. הוא ממילא תמיד מסתובב בשכונות".
נציג ראש עיריית קריית מלאכי במטה הוא קודמו בתפקיד, משה (שימי) שמעון. הוא מעיד על עצמו כבעל קשרים איתנים עם הרבנים המקומיים, ואומר שבכוחו לדבר על לבם ולשכנעם להורות לצעיריהם לצאת אל הרחובות.
החוליה החלשה המסתמנת היא אנשי קהילת חב"ד המקומית. ימים לפני כן הפיק המטה הפגנה רבת משתתפים במרכז הקריה. "לא היה חב"דניק אחד", אומר רוזן. "יש שם הרבה מאד נוער, והוא יבוא להפגנות שלנו רק אם נצליח להבקיע את החומות הגבוהות והעבות שהם בנו מסביבם. צריך רק שהרב שלהם ייתן אישור". ישיבת המטה נמשכה עוד שעה ארוכה, ואז נכנס איש זר, המשתייך לקהילת חב"ד המקומית. הוא דחף עגלת תינוק עתירת ריפודים ושמיכות בצבע ורוד, לובש חולצה דקה. שלמה חן, שהוריד את התינוקת שלו לטיול הירדמות קצר, שמע מהמדרכה הסמוכה את הדיון הער: "אתם לא מכירים אותי. באתי לזעזע אתכם. לפני חמש שנים נאבקתי בפינוי של גוש קטיף. תאמינו לי, המאבק שלכם יותר צודק. אבל תביאו בחשבון שאם תנהלו אותו באהבה, אתם תגמרו כמו גוש קטיף. כדי להגיע לכותרות הראשיות אתם חייבים לייצר להם את המשוואה המזעזעת ביותר".
מעודד מהקשב הרב של הנוכחים, הוא המשיך: "אם אנחנו מדברים על גז, מה הקונוטציה הכי מזעזעת שעולה לכם לראש?". חברי המטה קפאו במקומם, התחילו להבין לאן הוא חותר. "אסור בתכלית האיסור", התערבה פעילת המטה רונית קולורפלד-לוינסקי. "זה קו אדום. אפילו לא בצחוק". השאר הצטרפו מיד: "לא יקום ולא יהיה".
אבל חן היה כבר נחוש: "אני לא מבין אתכם. אתם רוצים את תושבי קריית מלאכי אתכם במאבק או שאתם רוצים ליטופים מהתקשורת? אם תגידו לתושבים שאושוויץ זה כאן, כל העיר יוצאת החוצה. אם לא תעשו את זה, אתם תחגגו עם שרי אריסון את חנוכת תחנת הגז". הוא נזכר שיש לו תינוקת להרדים ושבחוץ באמת קר, והשאיר לרכזי המאבק את מספר הנייד והבטיח לעשות להם לובי בבית הכנסת שלו.
מבינים שגם למחאה צודקת יש קווים אדומים, התושבים עדיין תרים אחר פטישי האוויר שיבקיעו את החומות המקיפות את אריסון. זה למעלה משנה שהם משגרים אליה מכתבים רגשניים. חלקם מנומסים במידה מוגזמת. בעיקר כתבו אליה אימהות וסבתות. "בידייך האפשרות להציל אותנו, את ילדינו ואת נכדינו", כתבה לה חנה סלע, אם לחמישה וסבתא ל-11 מתימורים. "יש לנו מושב לתפארת, בואי להתרשם".
אבל שרי לא ענתה. דורון ליבן, המנכ"ל של IPM באר טוביה בע"מ, חברה מקבוצת שיכון ובינוי שתקים ותפעיל את התחנה, ענה לה במכתב משלו שהוא מבין את החשש ושהוא מוכן לדיאלוג עם התושבים. הוא הוסיף שבכל מקרה, במדינות מפותחות שבהן המודעות הסביבתית גבוהה בהרבה מזו שבארץ, תחנות כאלה מוקמות בלבם של אזורי מגורים.
חפשו את ארנה אנג'ל
לראש המועצה שור דווקא יש כתובת, וזו לא שרי אריסון. הנפש החיה שמאחורי המיזם השאפתני היא ארנה אנג'ל, סמנכ"לית לקיימות בשיכון ובינוי, ומי שנחשבת למקורבת לאריסון. שור זוכר אותה מהימים שבהם שירתו יחדיו במטה של אהוד ברק: "היא באה לכאן לישיבה. בהתחלה לא ידעתי מה בדיוק היא עושה בימים האלה ולמה באה. קשקשנו, דיברנו על ברק, כל אחד שפך את הביקורת שלו כי זה הספורט הלאומי. ואז היא התחילה לדבר איתי על תחנת הגז. שאלתי אותה מה לה ולזה, והיא אמרה לי שעכשיו היא בשיכון ובינוי, סיפרה שיש לחברה אדמה פרטית בבאר טוביה, שהיא עומדת לבנות עליה תחנת כוח. נעשיתי אדום".
לדברי שור, אנג'ל לא התרשמה מהסומק שמילא את לחייו: "היא באה בגישה מתנשאת, ניסתה לשכנע אותי כמה התחנה הזאת תעשה לאזור הזה רק טוב. אמרה שהחברה תשפוך כאן כסף, תבנה מבני ציבור, תקים גני ילדים ומתקני שעשועים. טענה שיש לה די כוח בות"ל (הוועדה לתשתיות לאומיות, י' א') כדי לקדם את התוכנית, שיש לה את הכסף שאין למדינה כדי לשפוך על האזור הזה. ניסיתי להסביר לה שזה לא עובד ככה. הטונים עלו. נשבעתי לה שאכניס אותם למאבק כל-כך ארוך, עד שכל התוכניות שלהם יהפכו לבלתי כדאיות. ואז היא כבר התעצבנה. האשימה אותי בפגיעה במשק האנרגיה של ישראל, טענה שלא אכפת לי מהאינטרסים הלאומיים. היא סיימה בזה שבסוף התחנה הזאת תקום בין אם ארצה ובין אם לאו".
שור אינו היחיד שזכה לביקור מפתיע של נציגות ההון בעניין תחנת הכוח שעתידה לקום באזור התעשייה. לפני כשלוש שנים נדהם ראש עיריית קריית מלאכי מוטי מלכה מפגישה מפתיעה שצצה לו ביומן. "בהתחלה חשבתי שהמזכירה טעתה. היה כתוב שחגי מירום, גזבר הסוכנות היהודית לשעבר, בא אליי למשרד. תבין, אני ראש עיריית קריית מלאכי, אני זה שרגיל לרוץ אחרי אנשים כאלה".
מלכה הנרגש הכין מצגת שמפרטת את תוכניות הבינוי והפיתוח של העיר; הזמין נתונים עדכניים על מספר התושבים, מירק את הלשכה. "ראיתי מיליונים בעיניים, כי למה גזבר הסוכנות צריך לבוא? תמיד חשבתי שהוא בא כשיש לו מה לתת".
ביום הביקור מלכה הבין את מטרתו של מרום. "הצגתי לו את התוכניות, נתתי לו תמונת מצב על העיר, ואז הוא אומר לי, 'כל הכבוד, מאוד מרשים. אבל עזוב את המצגת רגע'. אז בכלל לא ידעתי על התחנה. מירום אמר לי שכבר שנה וחצי יש על זה דיבורים, מנהלים משא ומתן ומדברים עם דרור שור. רתח לי הדם".
מירום, נזכיר, היה בעברו חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה וכיום עו"ד פרטי ובעל מניות באותה חברת IPM שמחזיקה ב-40% אחוז מהפרויקט להקמת תחנת הגז בקסטינה. 60% הנוספים מוחזקים בידי שיכון ובינוי של קבוצת אריסון.
מלכה טוען כי בהמשך זרמו אליו פניות ישירות מקבוצת אריסון. "אני מקים באזור התעשייה החדש שלנו, ליד תימורים, מתקן לטיהור שפכים בבעלות משותפת עם באר טוביה, ואז באים אליי נציגים מקבוצת אריסון, בהם גם ארנה אנג'ל, אומרים לי שכדאי לשתף פעולה עם תחנת הכוח החדשה כי יקנו מאיתנו מים מטוהרים כדי לקרר את הטורבינות. אמרתי להם שאני מאשר את התחנה רק אם שרי אריסון וכל המנכ"לים והסמנכ"לים שלה יעברו לגור בקריית מלאכי".
סכנות? לא רוצים לדעת
במטה המאבק טוענים כי הות"ל ממשיכה לקדם את הדיונים בתוכנית בלי שקיימה עדיין סקר סיכונים מקיף. לאחרונה הוציאה הות"ל הזמנה לסקר כזה, אך לדעת ראשי המאבק לא ביקשה התייחסות לתרחישים שהוכחו בשנים האחרונות כרלבנטיים, עם התרחבות טווח רקטות הקסאם והגראד שבידי חמאס בעזה. "די בפיצוץ אחד קטן", אומר שור, "כדי להפוך את האזור הזה למדורה אחת גדולה".
הוא מבין שמה שלא יעשו רשויות המדינה הוא יצטרך לעשות בעצמו, והוא כבר מבקש הצעות מחיר לסקר כזה, שיבחן את אפקט הדומינו שייווצר בעקבות פיצוץ גז. מה למשל? הנה רשימה חלקית: חישוב עוצמת ההדף בתרחיש של פיצוץ במקום; בדיקת טווחי ההשפעה וההרס; איתור שברים גיאולוגיים פעילים בסביבה (שבמקרה של רעידת אדמה יגרמו להיבקעות הצנרת); ועוד סכנות שלא בטוח שכל אם עברייה רוצה להכיר, במיוחד כשהיא משכיבה את הילדים שלה לישון כמה מאות מטרים משם.
בינתיים, שור אוחז בסקר סיכונים שעשה לפני כחצי שנה הממונה לשעבר על תחום החומרים המסוכנים במשרד להגנת הסביבה, ד"ר ישראל ברזלי המעניק כיום יעוץ סביבתי. הסקר הוזמן מאיגוד ערים לאיכות הסביבה בנפת אשקלון. עיון בתקציר המנהלים שלו בלבד גורם לכאבי בטן. מסיבות ביטחון שדה, אנחנו נמנעים מפירוט.
ד"ר ברזלי בא לשטח, בחן את המפעלים בסביבה ואת מה שהם מאחסנים בשביל להפעיל קווי ייצור, בחן תצלומי אוויר, חישב מרחקים, בדק את משטר הרוחות הממוצע בסביבה, ואחר כך ישב ושרטט מעגלי סיכון, מעגלי אימה: "פיצוץ ענן אדים של הגז הטבעי יגרום לניפוץ שמשות בטווח שבתוכו מצויים כמעט כל המפעלים שמחזיקים בחומרים מסוכנים", כתב בדוח. "התפשטות ענן רעיל של הגז הטבעי עלולה לגרום לסיכון בריאותי חמור לחלק ניכר מתושבי קריית מלאכי ומושב תימורים, לבאי המרכז המסחרי ביג והמועצה האזורית באר טוביה... הקמת תחנת הכוח תהפוך את אזור התעשייה יעד אסטרטגי לאויבינו".
והנה העניין המקומם ביותר: במרחק של קילומטרים ספורים מהאזור המיועד, בתל צפית, יש כבר שטח שיכול להתאים לתחנת כוח כזו. יש בו כבר תחנת כוח המשמשת את חברת החשמל, ולידה תוקם בקרוב תחנה נוספת; לא יהיו התנגדויות של תושבים, ויחסך הון על הקמת התשתית המתאימה. "אם יגידו כן, אני באופן אישי מוכן לעזור", מסכם שמשון רוזן. "אבל בוער להם, לאנשים של שרי אריסון. בוער".
תגובות
ארנה אנג'ל: הייתי גרה ליד תחנה כזאת
קבוצת אריסון בחרה שלא להתייחס במישרין אל הטענות, אך גורמים בקבוצה התקשו להסתיר בימים האחרונים את מורת רוחם מההחלטה של מארגני המאבק לנהל קמפיין אישי נגד אריסון. "זה פשוט סקסי לתקוף את שרי", אומר גורם בקבוצה, "ועושים לה עוול נוראי".
גם סמנכ"לית שיכון ובינוי לתכנון ולקיימות, ארנה אנג'ל, התייחסה בתגובתה לטענות שלפיהן אריסון לא עונה לפניות הרבות אליה. כבעלת השליטה, אומרת אנג'ל, אריסון מחויבת על-פי חוק להפרדה בין עשיית העסקים וניהול ההון לבין ניהול מיזמים בשטח בידי גורמי מקצוע מטעמה. לדברי אנג'ל, כל מכתב ששוגר אל אריסון זכה למענה מהיר מצד בעלי תפקידים בקבוצה.
ובכל זאת, המצוקה של האנשים ניכרת.
"אני מבינה את החששות ואת המצוקה והם נובעים ממחסור של ידע בנושא. ועדיין אנחנו מבהירים שיעשה בשטח תסקיר מקיף של השפעה על הסביבה בהתאם להנחיות רשמיות של רשויות המדינה. אם התסקיר הזה יעלה שהפרויקט יסכן חיים - לא נקים אותו".
נעשה כבר סקר סיכונים בנושא, בידי בכיר לשעבר במשרד להגנת הסביבה.
"ולנו יש יועץ סביבתי חשוב, דרור נחמיאס, שנאמן ואמין לא פחות מהד"ר ברזלי. הוא מכיר את הסקר ומצא שהוא מוטעה, שגוי ומטעה. עם זאת, אני בעד כך שמומחים ובעלי סמכות בנושאים הרלבנטיים ידונו, יבחנו וינהלו דיאלוג מקצועי, שיזקק מתוך העובדות את התחושות. לפי כל המדדים שלנו, בתרחיש של אירוע חריג בתחומי התחנה לא תהיה זליגה ממנו אל מחוצה לה. ועדיין, יהיה תסקיר מקיף ואם הוא יקבע שייגרם נזק לסביבה ולא נזק לנדל"ן של תושבי הסביבה - לא נקים".
את באופן אישי, היית מוכנה לגור בקרבת תחנה כזאת?
"בפירוש כן. נראה שכבר לפני שנים שגיתי כשלא קניתי שטח בתימורים".
מדוע לא אימצתם חלופות מוצעות, כמו הקמת התחנה בתל צפית?
"דנו באפשרות הזאת ובחנו עוד תשע או עשר חלופות אחרות. תבין, הקרקע בבאר טוביה נמצאת בבעלותנו. כדי להתחיל את הפרויקט הזה במקום אחר נעמוד בפני תהליך וביורוקרטיות של שבע שנים לפחות מול רשויות התכנון. בתל צפית יש כבר תחנה של חברת החשמל ויש תחנה נוספת שנמצאת בשלבי אישור ואי אפשר לקדם שתי תוכניות במקביל באותו מקום. זה יכניס את כל הפרויקט לתהליך מאד ארוך ואיטי. לישראל אין את הפריבילגיה הזאת: יש מחסור באנרגיה, לא בכדי הפרויקט שלנו הוגדר כפרויקט תשתית לאומי. בשיח שאנחנו מנהלים עם רשויות התכנון, הן בעצמן הסתייגו מזה. וגם שם גרים אנשים".
עו"ד חגי מירום מסר בתגובה:
"הפגישה שלי עם מוטי מלכה מקריית מלאכי הייתה תמימה לחלוטין. בסך הכול רציתי לקבל ממנו תשובה מדוע העירייה מתנגדת לתוכנית ולשאול מה מטריד אותו כל-כך בתוכנית הזו. המשרד שלי הודיע לו מפורשות שאני לא בא לפגישה בתוקף תפקידי הקודם כגזבר הסוכנות, אלא מבקש להיפגש איתו בעניין אישי לחלוטין. אני תמיד מקפיד לעשות הפרדות בין דברים".