להתכונן לשריפה הבאה - זה מה שחשוב.
דו"ח ועדת החקירה הוגש היום. דו"ח מלא. ממצאים, מסקנות, המלצות, אחריות. כולל "אחריות מיניסטריאלית" מסומנת. הכול ברור, הכול כתוב. הכול ידוע. עכשיו צריך לעשות. ליישם, לבצע. 18 ועדות חקירה ממלכתיות מונו עד היום וביצוע ההמלצות - קרוב לאפס מאופס. אז עדיף למקד את כל האנרגיה, העצבים, הכעס, הכאב, התמיכה והטינה האישית והפוליטית רק למטרה הזו. יישום.
חולה אנוש
ברור, כבר שנים, שמערך כיבוי האש פגום במקורו, בבסיסו, חולה אנוש. מבנה לא נכון, ניהול לא נכון. די להסתכל בדו"חות חקירה ודו"חות מבקר. עוד דבר כבר ברור וידוע (אחרי שלוש שנים של אדישות-בטלנות ממשלתית) - מול מי ומול מה צריך להתמודד, ושרי הממשלה לא רוצים להתמודד כדי לקיים את מה שחייבים לקיים: רשות ארצית לכבאות והצלה. חוק מיוחד. מכבי האש כגוף ביטחוני - כמו צה"ל, משטרה, מוסד, שב"כ, שב"ס, פיקוד העורף, מגן דוד. זכויות וחובות. תקציב, ארגון, ניהול, אחריות.
הפרקים כבר כתובים בהחלטת ממשלה ממאי 2008, שמקבלת חיזוק ותמיכה בדו"ח המבקר מהיום. לזה, תוך כדי יישום, יש להוסיף כמה פרקים, עוד תקציבים וגם לקבוע סמכות רוחבית ארצית לקבלת החלטות.
לדוגמה, לרשות הכיבוי לא תהיה בלעדיות בהחלטה על מטוסי הכיבוי; יש לשלב בקבלת ההחלטות, כמו בביצוע, את מערכות החירום האחרות. בנוסף: להעביר את רשות הכיבוי וההצלה ממשרד הפנים, שהוא משרד מוניציפלי תכנוני, למשרד מרכזי אחר. לא למשרד הביטחון אלא למשרד לביטחון פנים.
רשות הכבאות
במסגרת הקמת רשות ממלכתית, יועברו למדינה כל 24 גופי הכבאות הפרטניים הפרוסים והכפופים היום לראשי הרשויות המקומיות. הכול יועבר לשליטה ישירה של מטה פיקודי מרכזי שבעתות חירום, ביטחוניים או אזרחיים, יפעל במסגרת ובשיתוף פיקוד העורף. פעילות הרשות, סמכויות, אחריות, תקציבים - כל אלה ייקבעו בחוק. הרשות תהיה כפופה ישירות לנציב כבאות והצלה, תוך חיסול הפוליטיזציה של הכבאות דהיום.
נציב הכבאות, רב-טפסר, לכאורה תואם רב-אלוף או רב-ניצב, מחזיק היום בקושי בסמכות מוחלשת של כמו-רגולטור על, בעוד הסמכות המרכזית היא של ראשי הערים ומנהלי האיגודים המקומיים הממונים על ידם.
עם הקמת רשות הכבאות, ינהל נציב הכבאות את המערך כולו, בראייה אחודה, עם יתרונות לגודל. תינתן לו שליטה מקצועית על הכוחות, מספר תחנות הכיבוי ופריסתן, פריסת ציוד, כלי רכב, כבאיות, ציוד כיבוי, חומרים כמו גם הסתת כוחות, מבנה הכוח, הקצאת משאבים, מערכות קשר ושליטה להפעלה מרכזית.
הרשות תהיה גם אחראית על אימון, קידום, שמירת מיומנות, הקמת בית ספר לכבאות והצלה שיכשיר ויאמן כבאים בהתאם לתקנים בינלאומיים. בהחלטת הממשלה קיים גם פרק מרכזי הנוגע לתקציב, לתנאי כניסת המדינה לנעלי הרשויות, לקיחת הנכסים שעליהם מוצבות היום תחנות כיבוי האש מהגופים המוניציפליים וגם הסדר כלל החובות הפנסיוניים של עובדי וגמלאי הכבאות.
הכול הגיוני
הכול הגיוני. הכול אפשר היה לבצע כבר לפני כמה שנים טובות. הבעיות שעצרו את המהלכים הן הבעיות שעדיין עלולות לעצור, לעכב ולדחות את התהליך ההכרחי עד השריפה הבאה ולמלחמה הבאה. גם הקמת ועדת חקירה היא גורם מעכב ומסרס. המתנגדים: ראשי רשויות, ההסתדרות, הכבאים.
ראשי ערים. מתנגדים לביטול האיגודים שתחת חסותם. אלה מבטיחים להם כסף, השפעה, כוח ומינויים. המוניציפליים השתמשו, משתמשים וישתמשו בכל הכוח הפוליטי והאישי כדי למנוע את המהלך. מצדם, תקבעו תקציבים של רשות עצמאית גדולה, תיקחו את הסמכות ואת האחריות, אבל את הביצוע תשאירו לנו. זה שלנו. .
הסתדרות. זיהוי של רשות הכבאות וההצלה כגוף ביטחוני מבצעי מחייב איסור על נקיטת צעדים ארגוניים. כלומר, לא ועד עובדים, לא שביתה. בדיוק כמו כל ארגון ביטחוני אחר. ההסתדרות מסרבת לוותר על זכות השביתה. היא נתמכת על ידי פוליטיקאים, חברי כנסת, ראשי רשויות ובכירים במשרד הפנים.
הכבאים. אובדי עצות, כבר לא מאמינים לאף אחד. שר הפנים למעשה נטש אותם, שר האוצר קפץ כפיו, דרש טיפול "הוליסטי", או שתתייבשו עד אז. הממשלה אדישה. בלית ברירה נשארו להם רק ההסתדרות וראשי הרשויות. אבל גם הכבאים יודעים שהפתרון הוא רק בהפיכה. רפורמה.
תעשיית כיסוי הישבנים
תעשיית הקורספונדנציה לכיסוי ישבנים מגיעה לשיאים חדשים. "שלחתי מכתב", "התרעתי", "חזרתי והתרעתי", "כתבתי לשר האוצר", "פניתי לראש הממשלה". אין מי שלא שולף מהלהבות מכתב שכתב, שלח, התריע. שרים מיומנים בזה. נדמה שכל היום הם רק חותמים על מכתבי "זעקתי", שמישהו במשרד כותב להם. אם לא תתנו עוד כסף - זקנים ימותו, הילדים ירעבו, אסון אקולוגי, רעידת אדמה, שיטפונות, יובש, הר געש, טילים, פצצת אטום, אינתיפאדה חדשה. שרים יקרים, העבודה שלכם היא לא לכתוב מכתבים - אלא לעשות.