ברק אובמה מספק סמי הזיה

לא מזמן צפיתי בסרט "רקוויאם לחלום". עוד כשיצא, לפני כעשור, המליצו לי לראות אותו. אבל רק השנה יצא לי. אמרו לי שהסרט מצוין ומדכא בצורה יוצאת דופן, אבל לא ציפיתי לכזו חוויה מטלטלת.

למי שלא מכיר, אציין שהסרט מספר את סיפורן של ארבע דמויות שרק רצו להגשים את החלום שלהן - לרזות, לפתוח עסק, "להתקדם בחיים". הדמויות, נורמטיביות וריאליות, נכנסות למעגל ההתמכרות לסמים. הסוף ברור - שם הסרט הרי מלמד על סיומו. הסרט הוא ללא ספק אחד מהמטלטלים, לא מעט בזכות פס הקול המלנכולי.

במשפט אחד, הסרט עוסק במעגל ההרסני של הסמים: ככל שהזמן עובר נדרשים יותר סמים על מנת להשיג פחות אפקט.

איני רוצה לקשר התמכרות לסמים לנושאי מאקרו כלכלה. אבל הקשר כמעט מתבקש. בשולי החדשות ממש, הגיע בשבוע שעבר נשיא ארה"ב אובמה להסכם שיאפשר המשך הקלות מס ודמי אבטלה לתוך 2011.

עלות המהלך הזה מוערכת בכ-900 מיליארד דולר.

לפני כחודש הצהיר בן ברננקי כי הכלכלה האמריקנית חלשה והצמיחה לא יכולה להתקיים ללא התערבות ממשלתית. ההתערבות אליה התייחס יו"ר הפד היתה תוכנית ההקלה הכמותית בסך 600 מיליארד.

בחודש החולף הוזרמו כספים בסך כמעט טריליון וחצי דולר! הרבה מעבר לתוכניות הסיוע שהיו בשיא המשבר ושיעילותן מוטלת בספק. הסכום הענק הזה, עוד לא כולל תוכנית פיסקלית, שלבטח תגיע במהלך השנה הקרובה.

לאלו שתוהים מה הבעיה - הן קיינס קבע כי בכלכלה ממותנת נדרשת התערבות ממשלתית על מנת להניע אותה מחדש - אענה כי הבעיה היא שכמו בהתמכרות לסמים, גם פה נדרש בכול פעם סכום גדול יותר ויותר כדי לשמור על אפקט זהה.

האקונומיסט חישב ומצא כי בשנות ה-70, כל דולר חוב הביא לצמיחה של כ-80 סנט בתמג. יחס בשיעור כמעט 80%. כיום חישב העיתון כי תוספת של דולר כמעט ולא משפיעה על הצמיחה.

אז כמו בסמים, גם בכלכלה הנוכחית נדרש בכול פעם יותר, ומשיגים בו פחות. אך אם בהתמכרות, בשלב מסוים הסם מתחיל להרוס את המכור, האם יכול להיות שעודף חוב מתחיל להיות הרסני?

שני מחקרים כלכליים בחנו נושא זה לאחרונה. במחקר מאוגוסט 2010 שנעשה באמצעים אקנומטריים, הראה הבנק האירופאי המרכזי כי החל מיחס חוב תוצר בשיעור 90%, ואפילו 70%, היחס בין הגדלת החוב והצמיחה הוא בעצם שלילי. זאת אומרת שיותר חוב פוגע בצמיחה.

מחקר נוסף, שפורסם השנה הגיע למסקנה דומה. הכלכלנים ההיסטוריים,קנת רוגוף וכרמן רינהורט, ביצעו בחינה היסטורית בשתי המאות האחרונות ל-45 מדינות והגיעו לתוצאה דומה: היחס בין חוב לתוצר חלש, והופך לשלילי מעל 90% חוב.

בימים אלו, אנחנו מפרסמים את תחזית 2011 שלנו. התחזית אופטימית, ומניחה עליות בשוק המניות והאג"ח עם צמיחה בריאה בישראל ובעולם. כיצד האופטימיות שלנו משתלבת עם הפסימיות בטור הזה ובטורים האחרים שפירסמתי לאחרונה?

אנו מפרידים מהלכים ארוכי טווח ממהלכים קצרי טווח. בטווח הקצר-בינוני, העלאת שיעור החוב והמינוף יביאו לעליית מחירים בנכסי סיכון כגון מניות וסחורות, ומכאן האופטימיות שלנו. רק בשלב הארוך יותר, יתחיל החוב לשחוק את הצמיחה. כמו בסמים, ההשפעות ארוכות הטווח לא מתחילות עם החשיפה הראשונה לסם.

מהלכי הפד והמהלכים של אובמה מתבקשים - במה בסה"כ הם מעוניינים - לצמוח, "להתקדם בחיים"? אבל אם הסרט והמחקרים הכלכליים מנסים ללמד אותנו שיעור, הרי שגם בכלכלה אנחנו עלולים להגיע ל-"רקויאם לחלום".